הלכות שבועה ע"פ מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א

חומר איסור שבועה, דין תקיעת כף, הצהרה ב"הן צדק", בחורה הצריכה להצהיר ב"הן צדק" שהיא דתייה ואינה כל כך מקפידה, נסיעה ומגורים בספרד. על פי פסקי מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

א. יש להיזהר מלהישבע אפילו על דבר אמת, ואפילו אם נשבע על דבר ומקיימו. ובפרט יש להיזהר שלא ישבע בחיי אביו או בחיי אמו, או במנוחתם, שהוא בכלל הציווי "כבד את אביך ואת אמך". וכן יש להיזהר שלא ישבע בנשמת הוריו אפילו בשבועת אמת. וכן לא ישבע בחיי בניו.

ב. הנשבע לבטל מצווה דרבנן, כגון שלא לשמוע מגילה בפורים, או שלא להדליק נרות חנוכה, השבועה חלה, וצריך לשאול לחכם ולעשות התרה כדי לקיים המצווה. אבל הנשבע לבטל מצות עשה מן התורה, כגון שלא לאכול מצה בליל פסח, ושלא לאכול בסוכה בליל החג, אין שבועה חלה עליו, שכבר מושבע ועומד מהר סיני לקיים המצוות.

ג. תקיעת כף דינה כשבועה ויש לה התרה.

ד. מותר להצהיר ב''הן צדק'' כפי שנהוג בבתי משפט, ואין בזה שום חומר איסור שבועה, ואין צריך לכוין בפירוש שלא יהיה לשם שבועה, שהרי לפי הנהוג השופט דורש ממנו תחלה להישבע, ואחרי שעונה שאיננו יכול להישבע להיותו דתי אומר שיצהיר בהן צדק, ואין לך מפרש שלא לשם שבועה גדול מזה.

ה. בת ישראל שהצריכוה להשבע ב''הן צדק'' שהיא דתייה כדי להיפטר מגיוס לצבא או לשירות לאומי, אף שאינה מקפדת כל כך בשמירת המצוות מותר לה להישבע ב''הן צדק'' כדי להפטר מגיוס לצבא, ואין להתחסד בזה.

ו. הנשבע או הנודר ב"כתב'', ולא ביטא בשפתיו, כגון שכתב: ''שבועה שאעשה כך, או שלא אעשה כך'', אין זו שבועה כלל, שכך נאמר "נפש כי תשבע לבטא בשפתים". וכל שכן אם אדם אחר כתב כן בלשון שבועה, והוא רק חתם, שאין כאן שבועה כלל. ואינו צריך התרה כלל.

ז. מותר לנסוע או לדור בספרד, ואף שלפי מה שנשמע יש חרם קדמונים, שאחר גירוש היהודים מספרד, אסור ליהודי להתגורר שם, יש ספק ספיקא להקל, שמא לא גזרו חרם כלל, שהרי אין יסוד ברור לשמועה זו, ואם תמצא לומר שגזרו, שמא לא החרימו אלא על עצמם שלא לשוב לספרד, ולא על כל יהודי העולם.