ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על נדודי בני ישראל במדבר סיני

לאור ממצאים שנמצאו בחצי האי סיני ובדרום הנגב, הארכיאולוגים תמימי דעים כי בפרק זמן מסוים בעת העתיקה היה יישוב ניכר במקומות אלו. אלא שהארכיאולוגים שחקרו את הנושא לא מצאו תשובה למספר תמיהות בדבר הממצאים שנתגלו. הפתרון היחיד לכל התמיהות, שהיישוב הנ"ל קשור לנדודי בנ"י בסיני בצאתם ממצרים. (ארכיאולוגיה והתנ"ך).

בשבועות אלו אנו קוראים בתורה את פרשיות חומש "במדבר". בפרשיות אלו מסופר על נדודי בני ישראל במדבר סיני במשך 40 שנה, מיום צאתם מארץ מצרים ועד לכניסתם לארץ ישראל. כפי העולה מן הפסוקים, בנ"י מנו באותה שעה כ-2 מיליון נפש, שהרי התורה אומרת[1]שהגברים מעל גיל 20 שנה היו 600,000 איש, כשנוסיף את הנשים ואת הצעירים מגיל 20 נגיע בערך ל-2 מיליון נפש.  

במאמרים קודמים הבאנו ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על המבול, עשרת המכות, קריעת ים סוף ועוד, (ניתן לקרוא את המאמרים הנ"ל בחוברת "אור עליון" שיצאה לאור בס"ד בימים האחרונים, לקניית החוברת צלצלו 054-8486662). במאמר שלפנינו נחשוף שגם בהקשר לסיפור התורה הנ"ל נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים במדבר סיני המעידים על שהות בנ"י שם.

לאור ממצאים שנמצאו בחצי האי סיני ובדרום הנגב, הארכיאולוגים תמימי דעים כי בפרק זמן מסוים בעת העתיקה היה יישוב ניכר במקומות אלו. אלא שהארכיאולוגים שחקרו את הנושא לא מצאו תשובה מניחה את הדעת בקשר למספר תמיהות בדבר הממצאים שנתגלו. "הממצא מעורר קושי ממנו א"א להתעלם... קיומם של שרידים כאלו טעון הסבר"[2].

תמיהות החוקרים על הממצאים שנתגלו בסיני:

א. מכיוון שעל פי מחקרים שונים[3] הוברר שגם אז היה אזור זה שחון ביותר, מתעוררת השאלה, כיצד הצליחו להתקיים כאן בני אדם ללא מים? "אין לנו תשובה לשאלה, כיצד התקיימו יישובים אלה במרחק כה גדול ממקור מים[4]".

ב. גם מקור מאכלם של האנשים הללו נותר בגדר חידה אצל החוקרים. אמנם התגלו אבני רחיים בשפע, ומכאן שהיה להם מזון לטחון, אך התמיהה רבה, מאין היה להם מזון לטחון?

היו ששיערו[5]שהם עסקו בחקלאות, אמנם הממצאים מלמדים שהם מיעטו לעבוד את האדמה, שהרי "להב המגל, המהוה אינדיקציה לעיסוק בחקלאות, נמצא בכמות זניחה[6]". גם יבוא של המזון לא יכול לבוא בחשבון, שהרי "פריטים קטנים שנמצאו... עשויים להעיד על מסחר, אולם בקנה מידה מצומצם בלבד, אין אפשרות להצביע על מערכת מסחרית שיש בה כדי להוות מרכיב קיומי ראוי לשמו[7]".

ג. עובדה מפליאה נוספת היא, שלא נותרו כמעט שרידים מן הדגן אותו לכאורה טחנו ברחיים שנמצאו. "למרות מציאותן של אבני שחיקה בבתים, לא נותרו כמעט עקבות של גרעינים[8]".

ד. מה הביא אנשים לגור במקום כה צחיח? על כך אין למחקר תשובה, כפי שמעיד הארכיאולוג בית אריה[9]: "זוהי תפרוסת יישובית בעלת עוצמה רבה שאין לה לפי שעה הסבר היסטורי".

ה. הקושי מתעצם שבעתיים מהעובדה, שבקעת באר שבע הסמוכה, הנוחה בהרבה למגורים, הייתה ריקה מאדם באותם ימים[10]. וגם בערבה, למרות קיומם של מקורות מים, לא התגלו אתרים בני התקופה[11]. היימן כותב[12]: "ללא נסיבות גיאו-פוליטיות כגורם מדרבן, לא ניתן להבין את הפריחה היישובית בנגב ובסיני...". אך השאלה נשאלת, מהן הנסיבות הגיאו-פוליטיות?

ו. על פי דברי הארכיאולוגים נמצא כי פעמים רבות הוכשר אתר מסוים למגורים, אך נינטש בטרם נעשה בו שימוש. עובדה נוספת ראויה לציון, כי הוכח "שתושבי האתר נטשו בשלום[13]". והדבר תמוה, מהי הסיבה בגינה נטשו התושבים את האתר בשלום בטרם נעשה בו שימוש?! "עדיין לא נמצא הסבר לתופעה זאת החוזרת באתרים רבים בנגב ובסיני[14]".

הפתרון לתמיהת החוקרים

אין ספק כי ההתיישבות התמוהה שנמצאה הינה התיישבות בנ"י במשך נדודיהם במדבר סיני, וכי ממצאים אלו הינם עדות ארכיאולוגית לשהיית בנ"י במדבר. ואכן זוהי דעתם של מספר חוקרים[15]. בעצם זהו הפתרון היחיד לכל תמיהות החוקרים הנ"ל, וכפי שנבאר:

א. התורה אכן מדגישה כי מדבר סיני היה גם באותה תקופה צחיח, כמו שכתוב: "ומים אין לשתות[16]", אלא שהתורה מספרת לנו שמקור המים של בנ"י בא מ..."בארה של מרים" - סלע ענק אשר נבעו ממנו מים באופן ניסי, אשר הייתה נודדת עם בנ"י בכל מסעותיהם במדבר.  

ב-ג. מקור המחייה של אנשי דור המדבר היה המן שירד מהשמיים, שאותו אכן "טחנו ברחיים או דכו במדוכה[17]" כמבואר בתורה. מן זה לא הגיע כתוצאה מעבודה חקלאית או ממסחר, אלא ירד מן השמיים באורח פלא. נמצא, שמזונם לא היה מגרעיני דגן, וזוהי הסיבה שלא נמצאו שם שרידי דגן.

ד-ה. הסיבה הגיאו-פוליטית שהביאה את בנ"י למדבר, היא ציווי האלוקים בלבד. "כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה[18]".

ו. מבואר בפסוקים, שבני ישראל לא יכלו לדעת את משך הזמן שבו ישהו בכל חניה, אלא היו תלויים בענן, כמו שכתוב: "וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[19]". התורה מעידה, שלפעמים הם חנו במקום מסוים זמן קצר ביותר: "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ, אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. אוֹ יֹמַיִם, אוֹ חֹדֶשׁ, אוֹ יָמִים[20]". כאן טמון פתרון התעלומה לגבי עזיבת הבתים עוד בטרם גרו בם - בנ"י חנו במקום מסוים, בנו שם את מגוריהם, אבל פתאום נעלה הענן והוצרכו לעזוב את בתיהם ולהמשיך לנדוד במסעם.

מיקום היישובים וצורתם

היישובים נמצאו בשני ריכוזים עיקריים: האחד בדרום-סיני, באזור הר סיני (ג'בל מוסא), סמוך לסנטה קטרינה[21]. והשני בצפון חצי האי סיני, על גבול הנגב של ארץ ישראל, באזור קדש ברנע, "סקרים ארכיאולוגיים באזור קדש ברנע מצביעים על התיישבות ניכרת[22]". חשוב לציין כי ברמה אשר מצפון להר סיני לא היו יישובים ממש, ורק "יש לציין את הריבוי המרשים של אתרי חניה[23]".

מקומות אלו תואמים להפליא את מקומות החנייה של בנ"י במדבר, כפי העולה מפסוקי התורה: לאחר מתן תורה (שהתרחש ביום ה-50 לצאתם ממצריים) שהו בנ"י כשנה אחת בדרום סיני, באזור הר סיני[24]. לאחר מכן הם עקרו לצפון חצי האי סיני. בתחילה הם חנו ב"קדש ברנע", הנמצא על גבול הנגב של ארץ ישראל, משם הם שלחו את המרגלים לרגל את הארץ[25]. בגלל חטא המרגלים הם חזרו לסובב את הר-שעיר, השוכן גם הוא בצפון מזרח סיני[26], במשך 38 שנה. כאשר במשך 19 שנה מתוכם הם לא שהו במקום אחד זמן רב, אלא היו נעים ונדים ממקום למקום, כנאמר "ויניעם במדבר", (ולכן נמצאו שם רק אתרי חנייה), ובמשך 19 שנה הנותרות שהו במקום אחד ליד קדש[27].

אם נותר למאן דהו ספק בדבר הקשר בין ממצאי המגורים הנ"ל למגורי בנ"י במדבר, בואו ונתבונן בממצא הבא: "מציאותו של העץ בחדרים יש בה כדי להוכיח שהשתמשו בענפיו לקירוי הגגות[28]". כלומר, קירות המבנים היו עשויות מאבן וגגותיהם מענפים. הדבר תואם בצורה מדויקת לתיאור התורה על מגורי בנ"י במדבר: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם[29]". וכדעת רבי עקיבא בתלמוד[30]שהכוונה לסוכות ממש.