הלכות הפרשת חלה ע"פ פסקי הרב עובדיה יוסף שליט"א

דיני הפרשת חלה, מה עושים עם החלה המופרשת, כמות ההפרשה, שיעור עיסה החייבת בחלה, עיסות גדולות וקטנות משיעור חלה, ודין מי ששכח/ה להפריש חלה לפני האפייה. מעובד ע"פ הספר קיצור שולחן ערוך "ילקוט יוסף" להרה"ג יצחק יוסף שליט"א

דיני הפרשת חלה

א. האופה מיני מאפה בביתו, חייב להפריש לאחר גמר הלישה קודם האפייה מעט בצק מן העיסה. ומצווה זו נקראת "הפרשת חלה".

ב. בזמן שהיה בית המקדש קיים, והיו הכהנים טהורים, היו נותנים להם לאכול את החלה. אך כיום שכל הכהנים הינם טמאי מתים, ואסור להם לאכול את החלה שהופרשה, לכן בימינו החלה אינה ניתנת לכהנים, אלא שורפים אותה.

ג. לכתחלה אין לזרוק את החלה לאשפה ולזלזל בקדושת חלה. אולם אם אי אפשר לשרוף את החלה שהפרישו, מכל סיבה שהיא, יש לעטוף אותה בנייר היטב, ולזורקה לאשפה. וכן לאחר ששרף את החלה מותר לו לזורקה לאשפה, כיון שכבר נעשתה מצוותה, ואין בזה משום זלזול במצוה.

ד. מפרישין חלה גם בחוץ לארץ. ומברכים על הפרשת חלה כמו שמברכים בארץ ישראל.

ה. בזמן הזה שהחלה אסורה באכילה לכהנים מפני הטומאה, והחלה בלאו הכי נשרפת, נוטלים חלה כל שהיא. ונכון להחמיר להפריש פעם אחת בשנה שיעור חלה 1/24 כדעת האר''י ז''ל.

ו. שיעור הקמח של העיסה שחייבת בהפרשת חלה בברכה הוא אלף וחמש מאות וששים גרם. [1560 גרם], פחות מכן פטורה מן החלה. וממידת חסידות טוב להפריש חלה בלי ברכה משיעור קילו וחצי או קילו ומאתים, [דשמא הקמחים של ימינו קלים יותר].

עיסות גדולות וקטנות משיעור חלה

ז. אם לשו עיסה ואין בה כדי שיעור חיוב חלה, ואחר כך לשו עוד עיסה וגם בה אין שיעור המחייב הפרשת חלה, אם מקפידים שהעיסות לא יתערבו זו בזו, [וכגון בשני סוגי בצקים שהאחד מלוח והשני מתוק, או בשתי עיסות השייכות לשתי נשים], אין העיסות מצטרפות, ופטורות מהפרשת חלה. אבל אם אין בעלי העיסה מקפידים בזה, והעיסות נוגעות זו בזו עד שנדבקות מעט [בשיעור שכאשר יפרידו אותן תולשות בצק אחת מהשניה] מצטרפות. ואם אין העיסות נדבקות זו בזו אין נגיעה לבד מחייבת בחלה.

ח. אם יש בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו, בזה אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו.

ט. מה שנהגו הנשים בזמנינו ללוש עיסה גדולה בערב שבת, ומפרישין ממנה חלה, אף על פי שאחר כך מחלקים את העיסה לחתיכות קטנות כדי לעשות כמה לחמים עבור ''לחם משנה'', יש להם על מה לסמוך, ויכולים לברך על הפרשת החלה ואין בזה חשש.

י. עיסה שיש בה שיעור כדי הפרשת חלה, וברצון האשה לחלק את העיסה בעודה בצק ולעשות חלק אחד מהבצק מאפה מתוק, וחלק שני לעשותו עם תבלינים חריפים, עיסה זו פטורה מהפרשת חלה, דעיסה העשויה ליחלק לטעמים שונים פטורה מחלה. ומכל מקום נכון לחוש ולהפריש חלה כל שהוא בלי ברכה.

שכחו להפריש חלה לפני האפייה

יא. אם לשו עיסות קטנות שאין בכל אחת שיעור חלה, ועברו ואפו קודם הפרשת חלה, אם נתן את הלחמים בתוך סל, הסל מצרפן לחיוב חלה, ויפריש מאחד הלחמים. והוא שלא יצא ככר שלם, או עוגה שלימה מחוץ לדופני הסל. אבל אם נתן את הלחמים אחר האפייה על גבי קרקע, או על גבי מגש שאין לו דפנות, או טבלא שאין לה שוליים גבוהות קצת מסביב, ואין בכל לחם בפני עצמו שיעור חלה, אינן מצטרפים, ואינו חייב בהפרשת חלה.

יב. אם כיסה את העיסות או את ככרות הלחם [שאין בכל אחת שיעור הפרשת חלה] במפה, הרי זה מועיל לצרפן לשיעור חלה. ובמקום שאפשר בנקל להחמיר ולהניח מפה גם מלמטה, טוב ונכון לנהוג כן.

יג. אם לשו עיסה שהיה בה כשיעור חלה, ושכחו להפריש חלה בעודה עיסה, יפרישו לאחר האפייה, ובזה אין צורך בצירוף סל, וכן אין צורך שהמיני מאפה יגעו אחת בשניה. ודווקא שהן מונחות בלי כלים, אבל אם הן מונחות בכלים, כגון בתיבות וקופסאות, צריך לקרב את הכלים זה לזה כשהם פתוחים והמיני מאפה נראות מלמעלה.

המעוניינים לקרוא עוד הלכות הפרשת חלה וכל סדר ההפרשה - ילחצו למטה על התגית "הפרשת חלה".