נבואה לא הגיונית שהתגשמה: הכותל המערבי לא יחרב לעולם

עצם השארות הכותל על עומדו הינו דבר על טבעי. למרות שהעיר הייתה כבושה בידי זרים שחפצו להכחיד כל שריד ממנה, הכותל נשאר עומד על עומדו. הפלא מתעצם שבעתיים שהתנ"ך התנבא והבטיח שהכותל לא יחרב לעולם. (פרויקט "נבואות שהתגשמו, מאמר 9).

לאחר כיבוש ירושלים העתיקה, במלחמת "ששת הימים", רצו החיילים לעבר הכותל המערבי, בכדי לחבק ולנשק את אבניו, כבן החוזר בערגה לאמו ומתרפק עליה בגעגועים. גם חיילים קשוחים אשר חירפו נפשם במערכות ישראל, לא יכלו לעצור את דמעותיהם מול אבני הכותל.  

והנה, העובדה שהכותל נשאר על עומדו מיום בנין בית המקדש הראשון לפני כ-3000 שנה, (עי' חזו"ע ארבע תעניות עמ' תמב), הינה דבר מפליא ביותר. הרי עברו על ירושלים מלחמות רבות, והיא נחרבה ונבנתה לכל הפחות תשע פעמים!! (בסוף המאמר הבאנו את הכיבושים השונים של ירושלים ותאריכיהם בפירוט), ועם כל זאת, הכותל המערבי שרד שוב ושוב את כל המלחמות הללו. יתירה מזאת, למרות שהעיר הייתה כבושה בידי זרים שחפצו להכחיד כל שריד ממנה, ואף ביצעו את זממם – את הכותל הם לא הצליחו להחריב. הכותל המערבי, ניצב באורח פלא קיים מהימים ההם ועד הזמן הזה. במרוצת הדורות, היו שנים שהיה הכותל מכוסה עפר ורפש, אך למרות הכל נשאר הוא עומד על תילו. מה מפליא הדבר!!!

הכותל שרד באורח פלא, גם כששליט מסוים חפץ מאד להחריבו, כפי שמסופר במדרש (איכה רבה א, לא): "כשכבש אספסינוס את העיר, חילק את ארבעה צדדי העיר להחריבם לארבעה דוכסין, ועלה השער המערבי בגורל לדוכס ששמו פנגר. והרי גזרו מן השמים שלא יחרב לעולם. למה? ששכינה במערב. הללו החריבו את שלהם והוא [פנגר] לא החריב את שלו. שלח אספסינוס והביאו. אמר לו: "למה לא החרבת את שלך?". אמר לו: "חייך, לשבחה של מלכות עשיתי, שאילו החרבתיו לא היו יודעין מה החרבת, עכשיו יראו הבריות ויאמרו: ראו כוחו של אספסינוס מה החריב!". אמר לו: "יפה עשית, אלא בשביל שעברת על מצוותי – עלה לראש הגג והפל עצמך, אם תחיה – תחיה, ואם תמות – תמות". עלה לראש הגג והפיל עצמו ומת".

הנבואה שהכותל לא יחרב לעולם

כשנתבונן בתנ"ך ובדברי חז"ל נגלה דבר מדהים! בתוך שלל הנבואות שנכתבו בתנ"ך [אשר כולן התגשמו], ניתנה הבטחה נבואית נוספת על כך ש "הכותל לא ייחרב לעולם":

נאמר בשיר השירים (ב, ט): "דומה דודי לצבי או לעופר האילים, הנה זה עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". מפרשים על כך חז"ל במדרש (שיר-השירים רבה פרשה ב פסוק ט אות ד): "הנה זה עומד אחר כותלנו – אחר כותל מערבי של בית-המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם... ולמה? ששכינה במערב".

נקדים ונאמר, כי אין ספק שכוונת המדרש במילים "כותל מערבי של בית המקדש" מתייחסת לכותל המערבי של הר הבית - מקום בית המקדש, [ואכן, מצינו בתנ"ך ובדברי חז"ל בכמה מקומות ש"הר הבית" נקרא בשם "בית המקדש"]. שהרי בזמן כתיבת המדרש, כבר היה בית המקדש עצמו חרב, ולא יתכן שהמדרש יכתוב דבר בניגוד למציאות שמול עיניו, אלא כוונתו על הכותל המערבי של הר הבית, שהוא אכן קיים עד ימינו אנו.

נתבונן! אם נבואה זו ויתר דברי התנ"ך נכתבו בידי אדם, חס ושלום, היעלה על הדעת שאדם זה היה לוקח סיכון עצום כזה, להתחייב מראש על כותל אחד, שריד ממקדש עתיק, שיישאר קיים ולא יחרב לעולם?! כיצד הוא היה מוכן להעמיד את כל יצירתו בסיכון?! הרי ברגע שהכותל המערבי יחרב ביום מן הימים – יתברר שאין אמת ביצירתו!!

זאת ועוד, הבטחה נבואית זו אינה ניתנת לחיזוי מראש, ואף מנוגדת לחוקי הסטטיסטיקה. הנבואה לא נאמרה בצורה כללית ובלתי מחייבת, אלא היא מדברת בצורה פרטנית ומדויקת על קיר מסוים בעולם, בהתחייבות שכותל זה לא יחרב לעולם ולנצח נצחים!!! ואנו רואים שנבואה זו מתגשמת לנגד עינינו במדויק, כבר זמן רב ביותר - במשך כ-3,000 שנים, וזאת בניגוד לכל סטטיסטיקה הגיונית.

מי הוא זה אשר יכל להתחייב על "נצח" התחייבות בלתי הגיונית, ולבסוף אף להגשים את נבואתו?! התשובה פשוטה וברורה: בורא העולם ויוצר ההיסטוריה הוא זה שנתן את התורה, ורק הוא יכל להבטיח לשמור על השריד האחרון המעיד שלא זזה משם השכינה – הבטיח וקיים.

לקריאת מאמרים נוספים ב"פרויקט נבואות שהתגשמו" - לחצו למטה על התגית "נבואות שהתגשמו".

קיצור התלאות שעברו על ירושלים בכיבושים השונים:

ג'תת"ל לבריאת העולם (70 למניינם) – טיטוס מחריב את בית-המקדש השני.

ג'תתצ"ט לבריאת העולם (135 למניינם) – אדריאנוס חורש את ירושלים, ובונה עליה את "איליה קשיטולינה".

ד'פ"ד לבריאת העולם (324 למניינם) – כיבוש הביזנטיים.

ד'שע"ד לבריאת העולם (614 למניינם) – כיבוש הפרסים.

ד'שפ"ח לבריאת העולם (628 למניינם) – כיבוש מחדש של הביזנטיים.

ד'שצ"ח לבריאת העולם (638 למניינם) כיבוש ירושלים ע"י המוסלמים, הכליף עומר מפנה מקום הר הבית.

ד'ת"פ לבריאת העולם (720 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י אביסייד מוסלמים.

ד'תש"ס לבריאת העולם (1000 למניינם) – כיבוש א"י ע"י המוסלמים (פאטמיים).

ד'תתל"א לבריאת העולם (1071 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י הסלגו'קים.

ד'תתנ"ח (1098 למניינם) – כיבוש מחדש של ירושלים ע"י המוסלמים (פאטמיים).

ד'תתנ"ט לבריאת העולם (1099 למניינם) -  כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים.

ד'תתקמ"ז לבריאת העולם (1187 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י צאלח א-דין.

ד'תתקפ"ט לבריאת העולם (1229 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י פרידריך ה-2.

ה'ד' לביראת העולם (1244 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י המונגולים.

ה'ג"ט לבריאת העולם (1299 למניינם) – כיבוש הארץ בידי גזאן המונגולי.

ה'רע"ו לבריאת העולם (1516 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י התורכים.

ה'תרע"ז לבריאת העולם (1917 למניינם) – כיבוש ירושלים ע"י הבריטים.

מעובד על פי הספר "מסילות אל האמונה", הוצאת אור החיים, ירושלים