תופעת גלגולי נשמות ורגרסיה (היפנוזה) מאמתים את קיום הנשמה

תופעת גלגולי הנשמות מהוה אחת ההוכחות הברורות להשארות הנפש. לפניכם דוגמא אחת מיני רבות. כמו כן בתהליך ריגרסיה (תהליך היפנוטי מקובל בו המטופל חוזר לגיל הילדות), ניתן לפעמים לסגת לאחור עד לגלגולים קודמים. לפניכם מספר מחקרים ועובדות בנושא.

גלגולי נשמות

תופעת גלגולי הנשמות מהוה אחת ההוכחות הברורות להשארות הנפש. ישנם אנשים הזוכרים חוויות מחייהם הקודמים, עת חיו כאדם אחר במקום אחר ובזמן אחר. דיווחיהם של אותם אנשים נבדקו והתבררו כנכונים, למרות שלא הייתה להם כל אפשרות לדעת אותם בחייהם הנוכחיים. את המחקר המדעי בתחום מרכזת "היחידה לחקר האישיות" מאוניברסיטת וירג'יניה.

נביא כאן דוגמא אחת מני רבות:

ב-28 באוגוסט 1983 בשעה 17.45 נורה ונהרג סורש ורמה, תושב העיר אגרה, הודו. הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום. הרוצח נמלט.

ארבעה חודשים מאוחר יותר נולד טיטו סינג, אף הוא בעיר אגרה. כאשר מלאו לטיטו סינג שש שנים הוא סיפר להוריו: "בגלגול הקודם שלי הייתה לי חנות למכשירי רדיו. אני זוכר, כיצד נרצחתי בשעה 5.45 אחר הצהריים. הייתי בדרכי מהעבודה לביתי. לפתע פתחו עלי שני גברים באש מאקדחים, שהיו בידיהם. כדור אחד פגע בראשי. היה זה איש העסקים סריק יוהדיאן שרצח אותי".

הפאראפסיכולוג המפורסם ביותר בהודו, ד"ר צ'אטרה, בדק את הילד ולאחר מכן הורה להוציא את עצמותיו של הסוחר שנהרג מן הקבר ולבדוק אותן. בגולגלתו של הנרצח נמצאו שני חורים: החור שדרכו חדר הכדור, כסנטימטר אחד מעל לרקה הימנית, וחור היציאה, בצד השמאלי של הגולגולת, במקום שבו הייתה האוזן.

בצילומי רנטגן שנעשו לילד, נמצא חריץ עמוק בגולגלתו סמוך לרקתו הימנית, ובליטה ליד אוזנו השמאלית.

ד"ר צ'אטרה הפגיש את הילד עם אלמנת הסוחר שנרצח. טיטו סיפר לה על פיקניק שהיא ובעלה עשו יחדיו, ושבמהלכו נתן לה הבעל בונבוניירה גדולה. הפיקניק היה אירוע שעל אודותיו ידעו רק הבעל ואשתו. רק השניים השתתפו בו, ולא סיפרו עליו לאיש.

והמוזר מכל: משטרת אגרה עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יוהדיאן וחקרה אותו. לאחר זמן קצר הוא נשבר והודה ברצח.

ריגרסיה

ריגרסיה הוא תהליך היפנוטי מקובל בו המטופל חוזר לגיל הילדות, חי מחדש את החוויות אשר עברו עליו ומתנהג ומרגיש בהתאם. בד"כ המהופנט אינו זוכר דבר לאחר שמתעורר.

לפעמים ניתן לסגת לאחור עד לגילגולים קודמים, המהופנטים מוסרים פרטים מדויקים, לגבי המקום והתקופה, לעיתים מדברים בשפה שונה שאינם מבינים. חלק מהפרטים ניתן לאמת.

מודי ברנשטין מלונדון כתב ספר שתורגם לעברית בשם "בעקבות בריידי מרפי" בו תיאור מאלף כיצד ביצע ריגרסיה בשנת 1952 ברות סימונס בקולורדו, והחזירה לבריידי מרפי בשנת 1798 באירלנד.

הפסיכיאטר הנודע, פרופ' איון סטיבנסון, בדק 20 מקרים של גלגולי נשמות. באחד המקרים בשנת 1931 בדק ילדה בריטית, שהחלה לדבר בשפה בלתי ברורה בעת ששהתה בהיפנוזה. בחייה הקודמים הייתה רקדנית במקדש מצרי, בעת המצרית העתיקה. דבריה נבדקו ואושרו ע"י אגיפטולוג.

ד"ר זאב קולמן, עוסק בביו אנרגיה והיפנוזה רפואית בחולון. הוא הקליט עשרות רגרסיות שערך וכתב ספר המסכם את מחקריו בשם: "We Are Born To Be Together Again"

סיפורו של ד"ר זאב קולמן:

"מעולם לא האמנתי בגלגול נשמות, הדבר נראה לי כאגדה שאולי נעים לשומעה, אך בינה לבין המציאות המרחק רב. אולם כשהתחלתי לעסוק בהיפנוזה נמשכתי במיוחד לנושא של הרגרסיה. ניסיתי זאת כי שמעתי שאפשר ע"י היפנוזה להגיע לגלגול נשמות, "כשהצצתי נפגעתי". ואני ממשיך בזה עד עצם היום הזה, כי הנושא מרתק אותי ביותר. אני רואה בזאת שליחות של ממש, להביא ידע זה בפני האנשים".

"זהו אחד מהנושאים החשובים ביותר הקשורים למהות האדם, ללא קשר לגילו, השכלתו או מוצאו, לכולנו בסופו של דבר מצפה המוות. אנו שואלים את עצמנו תמיד, האם המוות הינו הסוף? אני מאושר על שנמצא בידי הכלי המאפשר לי לחקור נושא זה ביתר יסודיות".

"כאשר אני עושה רגרסיה, יורד האדם בגיל ובהתאם לכך משתנים תגובותיו והתנהגותו. בגיל

שנתיים הוא ימצוץ אצבע, ואם אבקש ממנו לכתוב הוא לא ידע. אם אשאל אותו כמה זה אחד ועוד אחד הוא יתחיל למנות את אצבעותיו".

"כשמגיעים לגיל שנה הוא יתנהג בהתאם לגיל זה, אבל כאשר אתן לו הוראה לדבר, הוא ידבר. כאשר מגיעים לתקופה שבה האדם היה ברחם, הוא ידווח בד"כ שנעים לו, שהוא חש חמימות. הוא אפילו יתכווץ לתנוחת עובר כמו ברחם".

"יש הטוענים שרגרסיה נובעת מחוויות ילדות או מתוך רשמים נשכחים, הנובעים מקריאת ספרים או ראית סרטים, אך היו מקרים שאימתתי את העובדות".

"בד"כ אנשים נדהמים, ואינם מאמינים שהם אמרו את אשר אמרו כשהיו תחת היפנוזה. אין השפעה של החוויה שנחוותה על מהלך החיים בהווה. הדבר נראה שכאילו הנשמה השתמשה בכלי, שזה הגוף שלה בחיים הנוכחיים, ע"מ להעביר את המסר של הגלגול הקודם ותו לא".

"באחד המקרים טען קצין בצה"ל שעבר רגרסיה, שקוראים לו מיכאל אברהמוביץ. שאלתיו היכן הוא נמצא, והוא השיב לי שהוא נמצא בלטרון עם שיירת אספקה. בשלב מסוים הוא החל לתאר התקפה. זה היה ב- 1948. (הקצין לו עשיתי את הרגרסיה נולד רק לאחר שנת 1950). פתאום הוא כאילו חטף צרור בבטן, התכווץ "וממש כמו מת לי בידיים". אח"כ כמו ירד עליו מסך, ויותר הוא לא זכר כלום".

"אשתו של מפקד היחידה שנכחה באותו ערב, לא התעצלה וחיפשה בספרים שונים, בין היתר ב"גווילי אש", ושם היא אכן מצאה את כל הסיפור".