הרב מנשה בן פורת בראיון ל-mako: איך החרדים עושים שידוכים, ומדוע דווקא כך?

רוב הזוגות החילוניים נפגשים במקרה, מתחילים לצאת, חיים יחד כמה שנים ביחד ואז (בתקווה) מתחתנים. במגזר הדתי והחרדי לעומת זאת, חתונה יכולה להתרחש אפילו חודשים ספורים אחרי ההיכרות. מה בוער להם? והאם אין סכנה שהקשר לא יצליח בגלל חוסר היכרות?

עולם השידוכים וההיכרויות בציבור הדתי שונה באופן די קוטבי מאופן ההיכרויות בעולם החילוני. ישנם מאפיינים שונים רבים, אך הפעם נתמקד רק באחד מהם: המהירות מההיכרות הראשונית עד לחופה. בעוד שבעולם החילוני רבים (לא כולם, כמובן) לוקחים את הזמן ומתחתנים אחרי כמה שנים טובות, ולעתים גם אחרי תקופה של מגורים משותפים, בציבור התורני הדברים זזים הרבה יותר מהר. תוך שנה גג מתקיימת חתונה, ובציבור החרדי אפילו עוד יותר מהר: תוך חודשים ספורים בלבד.

אז למה הדתיים מתחתנים זמן קצר לאחר ההיכרות? זה לא מסוכן מדי להתחתן עם אדם שטרם עמדת על טיבו במשך מספר שנים? ובכלל, בהנחה שקשה לבסס אהבה אמיתית תוך זמן קצר יחסית – איך אפשר להתחתן ללא אהבה המבוססת על היכרות ארוכה וממושכת?

"השאלה היא למעשה למה להמתין בין האירוסין לנישואין", אומר הרב בנימין שמואלי. "עד לאירוסין ישנו תהליך ארוך יחסית של בירורים ופגישות. קודם כל מבררים את כל מה שאנו יכולים לברר על המועמד או המועמדת, כדי להחליט האם זה הזיווג, האם הוא מתאים לי מצד מידותיו ואופיו וכו'. שלב זה אינו מוגבל כלל בזמן.

"לאחר שלב הבירורים, ולאחר שנראה שיש התאמה בין בני הזוג, מתחילים להיפגש כדי להכיר באופן בלתי אמצעי ולראות האם יש קרבה מסוימת. רק לאחר שבני הזוג מגיעים להחלטה שהם מתאימים ורוצים להתחתן, מקיימים אירוסין שהיא הכרזה של שני בני הזוג על כוונותיהם. לאחר מכן אין כל סיבה להתעכב ולא להתחתן. כמובן שיש גם את הקושי הטבעי של בני זוג שומרי מצוות האוהבים זה את זה וחפצים להינשא, ועד לחתונה הם שומרים נגיעה כפי ההלכה. לכן מתחתנים בדרך כלל תוך שלושה חדשים – פרק הזמן הנדרש להסתגלות של בני הזוג לרעיון שהם אכן מתחתנים וכן לסידור הפרטים הטכניים של החתונה – כדי לא ליפול ברשת היצר בעניין הנגיעה".

נשמע מאוד מתוזמן. אין קצת ספונטניות בתהליך?
"הדרך למציאת בן זוג אצל ציבור שומרי המצוות הוא בדרך כלל לא בפגישה אקראית באוטובוס בחוף וכדומה. השדכן הוא זה שמציע לפלוני את פלונית, לאחר שבדק ומצא לפי בירוריו הראשוניים ולפי המידע שיש לו על ציפיות שני הצדדים מבני זוגם. לאחר שהשדכן יעביר את השם של בן הזוג המיועד, יתחילו שני הצדדים בבירורים רחבים על אופיו ומידותיו של בן הזוג, על רמתו הדתית והמוסרית ועוד. רק לאחר בירור מעמיק ולאחר שמחליטים שאכן בן הזוג מתאים לנו, בני הזוג יעברו לשלב הפגישות. בדרך כלל ההשלמות של הבירורים לצורך ההחלטה לא אורכות זמן רב, ועל פי רוב לא יצטרכו פגישות רבות מדי".

ממילא אי אפשר להכיר בדייטים

הרב מנשה בן פורת מרחיב בנושא: "עבור הציבור הכללי, ההיכרויות נועדו להכיר את בן הזוג בפגישות עצמן ובדייטים. לכן זה לוקח המון זמן. הגישה של היהדות היא שאי אפשר בכלל להכיר את בן או בת הזוג במהלך הפגישות, גם מצד הרעיון שכל אחד מהם בא במין 'הצגה'. אדם עצבני, למשל, לא יראה עצבים מיד בדייט הראשון. גם האדם שמסתכל ובוחן יכול להיות מאוד משוחד מצד היופי או הכריזמה של בן או בת הזוג המיועדים. אנו רואים במציאות זוגות שחיו ביחד במשך שנים, אבל אחרי החתונה נפרדים ומודים ש'לא באמת הכרנו'. הם מסבירים שהרגשות טשטשו את המציאות.

"לעומת זאת, אצל הדתיים והחרדים עושים זאת בצורה אחרת - בירורים. זו מערכת שבה מתקשרים לכל מיני אנשים שהיו בקשר עם אותו בחור או בחורה - מה שנקרא, מכירים אותם 'בנעלי בית' - ושואלים איך הם בכיתה, במשפחה, בקהילה. כל אחד מברר היטב כדי לדעת, והפגישות נעשות כדי לראות שיש קליק וזרימה. לכן זה לוקח הרבה פחות זמן".

אחוזי הגירושין במגזר הדתי נמוכים הרבה יותר

אין סיכוי שגם בבירורים יתקבל מידע לא אמין?
"לכן צריכים לדעת גם איך מבררים. קודם כל, לא שואלים רק אדם אחד. צריכים לשאול לפחות 3-4 אנשים שמכירים את המיועד מכמה זוויות. חכם לשמוע מה אומרים, ומנגד גם מה לא אומרים. אף אחד לא יגיד דברים לא טובים מיוזמתו. צריכים גם לראות האם הממליץ רגוע או לא. מעבר לכך, מצד אלה שנשאלים - לפעמים הם חושבים שהם עוזרים למי שמבררים עליו, אבל זה הפוך והם עושים איסור - 'לא תעמוד על דם רעך' - במידה והם משקרים או מסתירים דברים חשובים שידועים להם. בסוף התמונה האמיתית תתגלה, והנישואין עלולים להתפרק. כאן גם מותר למסור מידע שלילי מאחר שזה לא לשון הרע, כי זה לתועלת. אם אחד מבני הזוג מעלים מידע חשוב - יכול להיות שהנישואין כלל לא יתפסו מבחינה הלכתית. בשפה התלמודית זה נראה 'מקח טעות'.

"המציאות הוכיחה שמה שנראה על פניו פרימיטיבי ויכול להוליד מקרים שהחתן והכלה לא מכירים אחד את השני - בפועל מצליח מאוד, ועובדה שאחוזי הגירושין במגזר הדתי נמוכים הרבה יותר. גם החיים באהבה, בהבנה, בשמחה ובשלום שכיחים יותר בציבור הדתי".

יהיו שיטענו שבציבור הדתי פחות מתגרשים בגלל שזה לא מקובל.
"זה היה יכול לקרות בעבר. היום בדור שלנו זה גם נעשה, לצערנו, דבר מקובל בחלקים מהציבור. ועדיין באופן יחסי אין הרבה גירושין, ומתוך היכרות עם משפחות כרב שמלווה זוגות בשלום בית - אני שומע מעט מאוד אמירות נוסח 'אוי, לא הכרתי אותו בכלל'".

אבל הגיונית, איך יכול להיות שזוג יכיר לפני החתונה רק על סמך בירורים, טוב יותר מאשר זוג שיצא שלוש שנים עד החתונה?
"זוג יוצא למפגש עוד לפני הבירורים, ובוא נגיד שהבחורה מאוד יפה. באותו רגע לבחור ננעלים כל המנגנונים של הבדיקה והבירורים. רואים את זה במקרים מסוימים שעוד לפני החתונה כולם אומרים לאותו בחור 'אתה לא רואה? אתה עיוור?'. כולם רואים בה פגמים כאלה ואחרים, והוא משכנע את עצמו 'זה ישתנה, זה יסתדר'. הוא מחפה על הכל בגלל שהוא מסונוור. גם בנות נופלות עם בחורים בגלל שיש להם כריזמה. לעומת זאת, המשודכים הדתיים לא נפגשים לפני שהשכל מנווט אותם. אין כאן עניין רגשי שמבלבל אותם. המשפחה מבררת על המיועד או המיועדת עוד לפני שהשניים נפגשו, ורק אחרי הבירורים הם מתחילים להיפגש. ואז ממילא, כשיש בעיות זה יורד מהפרק. אין משהו שיסנוור, כי החתן עוד לא ראה את הבחורה".

יש משהו קצת לא נעים בלגור עם מישהו שאתה לא ממש מכיר, לא?
"באופן הזה האהבה והקשר מתחילים אחרי החתונה, לא לפני החתונה. נכון שלפני כן יש פרי קטן, אבל האהבה עצמה פורצת בעיקר אחרי הנישואין. את האהבה בונים, היא לא משהו שפתאום בא ונופל עליך. קודם כל אנחנו רוצים לראות שהם באמת מתאימים אחד לשני, ושיש רגש ומציאת חן הדדית, ואחרי החתונה ומציאת החן הבסיסית - מבססים את האהבה האמיתית".