מה רע להצטנן בקיץ בבגדים קצרים (לנשים)?

מי מאיתנו לא אוהב את הקיץ? ימים מוארים, ימי נופש וכיף. עם החום ישנן נשים ובחורות הולכות בבגדים לא צנועים. בוודאי שאלתם את עצמכם לא פעם, מדוע כך הם פני הדברים? לכאורה, החום מכביד, ומה רע להצטנן קצת בבגדים קצרים? מאמר המקיף את הנושא מזוויות שונות.

מי מאיתנו לא אוהב את הקיץ? ימים מוארים, ימי נופש וכיף. עם זאת, החום הכבד מעיק ומכביד, בפרט בשנים האחרונות עם ההכבדה בעומס החום בעקבות החור בשכבת האוזון. ועם החום מגיעים המִפגעים הרוחניים: נשים ובחורות הולכות בבגדים לא צנועים, והגברים נכשלים במראות אסורות. חשוב לציין, כי הליכה בבגדים צנועים (חולצה עם שרוולים המכסים את המרפק בכל מצב, חצאית ארוכה המכסה את הברך גם במצב ישיבה או עלייה לאוטובוס), הינה חובה הלכתית, ואינה חומרא או אופנה של החרדים בלבד, וכלהלן.

בוודאי שאלתם את עצמכם לא פעם, מדוע כך הם פני הדברים? לכאורה, החום מכביד, ומה רע להצטנן קצת בבגדים קצרים? (מעניין, מדוע לגברים לא כל כך חם, וגם הגברים החילונים הולכים בצניעות יותר מנשותיהם? אולי כי להם אין יצר בעניין. נקודה למחשבה...). אנו בטוחים שהסבר מקיף ומשכנע, יסייע בידי אלו המתחבטות רבות בהתמודדות עם איסור זה.

כבוד עצמי

אישה המכבדת את עצמה אינה מסוגלת ללכת בבגדים עם מחשופים, זו פשוט בושה. אישה עם כבוד עצמי אינה מרשה לעצמה ללכת מעורטלת ברחוב אף לא באופן חלקי, גם ללא איסור התורה. הדברים לא נראים לנו כך משום שהתרגלנו להתלבש בצורה כזו, והרגשות האמיתיים התכהו והתחספסו. אבל תארו לעצמכם את מלכת אנגליה הולכת עם חולצה ללא שרוולים או פחות מכך, היתכן? כל יהודייה היא בת מלך, ונאה לה ללכת בבגדים מכובדים. זה מה שהפסוק מבטא באומרו: "כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה". הלבוש המכובד נובע מתוך ידיעה שאני בת מלך, אישה חשובה ומכובדת.

גוף או נשמה?

בעת האחרונה גוברת הדרישה בקרב ציבור הנשים בכלל, ובקרב נשות התנועות הפמיניסטיות בפרט, להכיר בערכן הרוחני, לראות את אישיותן החשובה, ולא להתייחס אליהן ח"ו כאל אובייקט גופני גרידא, מה שנקרא "לא להחפיץ (מלשון חפץ) את הנשים", דרישה צודקת מאין כמוה. אלא שאישה המגלה את גופה לעין כל, ומבליטה אותו, גורמת במו ידיה ולבושה שיתייחסו אליה כאל חפץ ח"ו, ושלא יבחינו כלל בצדדיה הרוחניים. כשאדם פוגש אישה בלבוש שאינו צנוע, בגלל הבלטת הגוף נדמה לו שאין לאישה זו אלא גוף בלבד, וקשה לו להבחין בצדדיה הרוחניים המסתתרים. כיצד אישה כזו תבקש שיתייחסו אל אישיותה בו בזמן שהיא גורמת בלבושה את ההיפך מכך?!

תאמרו, מה איכפת לנו כיצד מתייחסים אלינו, וכיצד אנו נראות, העיקר שאנו מעריכות את אישיותנו ואת מעלותינו הרוחניות? אז זהו, שזה לא נכון, אישה שכל כך חשוב לה להבליט את הצד הגופני שלה, הרי זה סימן מובהק שדווקא היא מעריכה את עצמה בתור גוף בלבד, וחבל.

שלום בית

כל הלכות צניעות שתיקנו חכמים נועדו להרחיק את האדם מהרהורים באשה זרה שאינה אשתו, על מנת שהקשר בינו לבין אשתו יהיה בלב שלם, כמו כן צניעות האישה גורמת שלא יפלשו זרים לקן משפחתה. פירוש המילה "צנוע" הוא מוחבא ומכוסה. לעומת זאת "פרוץ" פירושו מגולה ללא מחסום וגבול בפני האחרים. אין ספק, שאישה ההולכת בלבוש פרוץ, הרי שהיא מזמינה אליה אורחים בלתי רצויים, אם לא במעשה אז בהרהור. וברגע שאחרים נותנים דעתם עליה היא כבר לא שייכת לבעלה בלבד, וזו תחילת ההרס של הקן המשפחתי.

מזלו של אדם

וכעת נתייחס לפן התורני שבדבר: כאמור, חיוב האישה להתלבש בצניעות הינו חובה הלכתית ולא חומרא בלבד. יתירה מכך, נותן התורה מתייחס בחומרה רבה מאד בנושא הצניעות. הרי מכל ציוויי התורה ישנן רק שלוש עבירות המוגדרות כ"יהרג ואל יעבור". הכוונה היא, שאפילו אם אדם יצטרך למסור את חייו, ולמות על קידוש השם – חובה עליו ליהרג, ומוטב לו כך מאשר לעבור על עבירות אלו. ואלו הן שלושת העבירות: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. הליכה בבגדי פריצות מתקרבת  לחמורות שבהלכות העריות .

הזוהר הקדוש ורבותינו המקובלים מבארים באריכות שהגבהת מזלו של האדם וההצלחה בחיי המשפחה ומחוצה לה תלויות בשמירת צניעות האישה וקדושת הגבר. ואמרו דורשי רשומות שראשי תיבות של המילים בתהילים המתייחסים לבגדי צניעות האישה: "ממשבצות זהב לבושה" זה "מזל". לעומת זאת ראשי תיבות של המילים "מוציא זרע לבטלה" (הנגרם בין השאר בגלל בגדי פריצות של האישה) הוא גם כן "מזל". ללמדך, שמזלו של האדם תלוי בשמירת הצניעות והקדושה. אנו משתדלים בכל כוחנו להגביה את מזלנו: הולכים לרבנים ולמקובלים, עושים סגולות כאלו ואחרות, וכו'. כדאי לדעת שקודם כל עלינו לשמור על הצניעות והקדושה כדי לרומם ולהגביה את מזלנו לטובה ולברכה.

נצטט מדבריו של רבנו עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יחוה דעת ח"ג סס"ז), אשר כידוע מרן שליט"א הוא מהרבנים המקלים ביותר, ואם מרן מתייחס לבגדי הצניעות בחומרה רבה, הדבר מלמדנו שהדבר אסור מן הדין והוא מהחמורות שבהלכות: "האיסור לנשים לצאת ברחובות העיר בשמלות ללא שרוולים, הוא איסור חמור ביותר, וכמבואר בשולחן ערוך (אבן העזר קטו, ד), שהעוברת על דת משה ויהודית, כגון שמראה זרועותיה לבני אדם, תצא [חייב בעלה לגרשה] בלי כתובה. ומכל שכן ההולכות במחשוף גדול עד שגם הכתפיים מגולות והחזה או הגב חשוף, שעל אופנה זו יש לקרוא "חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". ובמסכת סוטה (ג' ע"ב) מבואר, שעוון זה גורם לסילוק שכינה מישראל, שנאמר "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". והדבר ברור שנשים שהולכות ברחוב בבגדי פריצות כאלה עוברות גם על איסור "ולפני עיור לא תתן מכשול", שהן גורמות לאנשים להסתכל בהן, ולבוא לידי הרהורי עבירה הקשים מעבירה, ועוברים על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע"... לפיכך מצווה רבה וחובה קדושה על כל הרבנים ופרנסי הצבור החרדים לדבר ה', לפרסם ברבים חומר האיסור, ולהזהיר את הבנות והנשים ללכת בלבוש צנוע. ויקוים בהן הפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה".

לשחות נגד הזרם

ישנן נשים היודעות את חומרת הדבר, ועדיין לא החליפו את מלתחותיהן לבגדים צנועים, משום החשש הגדול מתגובת החברה. (בדיוק כפי שקשה לגברים רבים לחבוש כיפה לראשם מחשש ללעג החברה). מהניסיון של רבים וטובים, התרחיש יהיה כך: בימים הראשונים החברה תרים גבה, חלקם ילעגו וחלקם דווקא יחמיאו, אבל לאחר מספר ימים כולם יתרגלו ואף אחד לא ידבר על זה. לאחר זמן מה, נשים גלויות לב יבואו ויגידו לך בלחישה: "כל הכבוד לך על האומץ, גם אני משתוקקת ללכת כך, חבל שאין לי את האומץ שלך". ואת תהפכי למושא הערצה לסביבתך.

דבר נוסף, מה לך ללכת כעדר אחר החברה. אין הרגשה נפלאה ומרוממת יותר מלהרגיש אמיצה, בעלת דעה עצמאית, ופורצת גבולות. זו הרגשת שחרור מכבלי החברה, והרגשה של בריאה מחדש. כדאי להשתמש בתכונות ורגשות אלו, שדווקא הן מהוות טרנד, לצד הקדושה: ללכת עם רצונך הפנימי האמיתי, ועם רצון הבורא יתברך, נגד החברה הקלוקלת. ושאלה לסיום, בעיני מי יותר כדאי למצוא חן, בעיני האלוקים שכה אנו צריכים אותו, או בעיני המשפחה והחברים שלעולם אינם יכולים לעזור לנו מבלעדי עזרתו יתברך? בהצלחה במראה החדש...