מאמר לראש השנה: המסר של עקידת יצחק - אמונת חכמים

אברהם אבינו קיבל צווי מאת ה', צווי ה' בוער בעצמותיו. לעומת זאת יצחק לא קיבל צווי מאת ה' הוא מאמין לאביו, הוא הולך להישחט על "אמונת חכמים"! אמונת חכמים תמימה ופשוטה, אותה האמונה אשר החזיקה את עם ישראל במרוץ הלפיד לאורך כל הדורות. מאמרו של הרב צבי ברזל.

זקן ושבע ימים היה בעת שנתבקש/נצטווה לכך. הוא היה אחד משועי ארץ, "נשיא" כינו אותו אנשי מקומו ובאי שער עירו. כבד בכסף ובזהב היה, ולו גם צבא פרטי, קטן אמנם, אך עשוי ללא חת. מארח גדול הוא היה, וגם יוצא ובא אצל מלכים ורוזנים. לא נמנע ממנו דבר ובכל זאת השתדל שלא לקבל דבר בחינם. פעליו הכבירים ניכרים היו בכל מקום, ובכל מקום הוא נזכר לטובה, סוף סוף בעל חסד גדול היה.

כאשר בן אחיו נשבה לבין הגויים לא היסס להלחם בארבעה מלכים על מנת להצילו, וכאשר אירח - לא היסס לשחוט שלושה עגלים רכים וטובים כדי להאכיל את שלושת אורחיו בלשונות בחרדל. נחנן למאה בבן ממשיך דרכו לרשת את ביתו וכל אשר לו, בן זקונים הוא לו, בן טיפוחיו וכל תקוותו.

קרבנות אדם?!

אברהם אבינו  ויצחק בנו, אבות האומה!

"את בנך יחידך אשר אהבת העלה לעולה" נתבקש/נצטווה מאת מי שלאמונה בו הטיף כל חייו.

כן, "מי שאמר והיה העולם" מבקש/מצווה את אברהם להעלות לקרבן את בנו יחידו וממשיך דרכו.

שחיטת בעלי חיים לשם אירוח נחוצה אף רצויה, אך לשם עבודת אלילים היא בזבוז נוראי. ואם בבעלי חיים כך על אחת כמה וכמה בבני אדם. אברהם אבינו, שמעולם לא הקריב קרבנות (רש"י), וכל חייו הטיף נגד הקרבת קרבנות בכלל, ונגד הקרבת בני אדם בפרט, מתבקש/מצטווה להעלות את בנו לעולה. מפעל חייו עומד לפני התרסקות, הרי בכך הוא שם לאל את כל הטפותיו, וממוסס את התדמית שאותה הוא בנה.

חייו לא יהיו חיים יותר, איך הוא יראה בעיני הציבור, אותו ציבור שכל-כך כיבדוהו בשל דרכו המיוחדת. "שנה ופירש" יאמרו עליו, לא ירצו לשמוע אותו יותר אחרי שבמו ידיו הוא יעשה היפך הטפותיו והרצאותיו. "רוצח" יקראו לו, וכל אשר לו ירד לטמיון מפני שאף אחד לא יהיה מוכן להאמין לו יותר.

השכם בבוקר הוא חבש את חמורו

אברהם, חכה קצת, הרי לא נתבקשת לכך מיד, תן ליצחק, בנך, זמן להתחתן, להוליד ילדים, אח"כ תוציא לפועל את בקשתו של "מי שאמר והיה העולם". והוא בשלו – "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך". מיד! ללא שאלות וללא היסוס.

לעומתו, יצחק לא קיבל ציווי ולא נתבקש מאת "מי שאמר והיה העולם" להקריב את עצמו על המזבח. אביו הוא אשר מבקש ממנו להשמע לו ולהיות לו שה לעולה. על שאלתו מדוע הוא מתבקש/נדרש לכך הוא נענה: "כך צווני הבורא יתברך". יצחק שקוע בשרעפי מצוות כיבוד הורים והכרת הטוב, איך הבן יסרב לבקשת אביו מולידו, שגידלו באהבה  ובטוב לבב?

ונפשו קשורה בנפשו!
 

הנסיון של שני האישים, אבות אומתנו הגדולה, קשה מאד. האב, (בן 137), נדרש להעלות את בנו ואת כל מפעל חייו לעולה. הוא צריך להתגבר על רחמי האב אשר לו ולהדחיק ממחשבותיו את השלכת מעשה זה על יתרת חייו. "עקדת אברהם" היה ראוי לקרוא לנסיון הזה אשר הוא מתנסה בו!

הבן, (בן 37), כבר לא ילד קטן, נדרש להקריב את עצמו על מזבח אביו הרי הוא מצווה בכיבוד הורים והכרת הטוב, "עקדת יצחק" ראוי היה לקרוא לנסיון שהוא מתנסה בו!

של מי הניסיון גדול יותר של האב או של הבן?

נבחן נא את הנסיון יותר לעומק, הרי אברהם אבינו קיבל צווי מאת ה', צווי ה' בוער בעצמותיו. כל אשר לו מתגמד מול צווי ה'. לעומת זאת יצחק לא קיבל צווי מאת ה' הוא מאמין לאביו, הוא הולך להישחט על "אמונת חכמים"! אמונת חכמים תמימה ופשוטה, אותה האמונה אשר החזיקה את עם ישראל במרוץ הלפיד לאורך כל הדורות.

לכן העקדה קרויה "עקדת יצחק" כי בכותר זה יש ערך שמסר עמוק טמון בשמו – "אמונת חכמים".

יום "עקידת יצחק" חל בראש השנה.

חומר למחשבה.