מאמר לסוכות: ליהודים יותר חגים ויותר שמחה מהגויים

היהדות היא הדת הכי בריאה לאדם! הכי הכי מאוזנת! אין אנו עובדים את ה' רק מתוך צומות סיגופים ועצבות. אנו עובדים את ה' עוד יותר – מתוך אהבה, ומתוך שמחה! ויותר מכך, עבודת ה' מתוך שמחה היא במדרגה גבוהה יותר מאשר מתוך צום ובכי. מאמרו של הרב אברהם גמליאל, עו"ס ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב.

הרב אברהם גמליאל, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך B.S.W.. עובד סוציאלי, ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב. בעל תארים אקדמאיים רבים, ומרבה לעסוק בתורת הנפש.

אתר "יהדות נט" שמח להגיש לפניכם בכל שבוע מאמר הגותי על פרשת השבוע, בנושאים חברתיים ונפשיים, מפרי רוחו של הרב אברהם גמליאל. והפעם, מאמר לכבוד חג הסוכות.

המאמרים נכתבו ונערכו ע"י בנו, הסופר הרב שמעיה גמליאל.

"וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה – אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ"... (מתוך התפילה לסוכות)

הציטוט דלעיל, לקוח מתוך תפילת שמונה עשרה של חג הסוכות. כמוהו פזורים ברחבי הסידור עוד עשרות קטעים הדומים לו. הבה ונתבונן בו שוב:

"וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה – אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ"...

כל כך הרבה ביטויים של שמחה וצהלה. האם כך הם פני הדברים?

- באמת, החיים היהודיים משופעים בהרבה חגים וימים טובים. כל חודש יש איזה יום או שבוע של חגיגות. יש עשרות ימים של שמחה מתוך 365 ימים בשנה. ולעומתם, יש רק 6 ימים של צום, שמתוכם שנים –יום כיפור ותענית אסתר– בכלל לא נחשבים עצובים, והשמחה בהם רבה מאד.

ולעומת זאת, בדתות אחרות – להבדיל, יש הרבה פחות חגים: לנוצרים יש 12 ימי חג, ולמוסלמים 10 ימים. וצומות – המוסלמים צמים חודש שלם, כל הרמדאן... [שבסופו יש את 'עיד אלפטר' – חג הפסקת הצום, הם שמחים להתפטר מהצום.]

*

הרב מיכאל לסרי אוהב לספר בדיחה, על יהודי ומוסלמי שהתערבו ביניהם למי יש יותר חגים. אמר המוסלמי ליהודי: "על כל חג שיש לנו, אני אתן לך סטירה, ועל כל חג שיש לכם אתה גם תחטיף לי סטירה. מוכן"? – "בשמחה", השיב היהודי, "תתחיל"!

המוסלמי החל למנות את חגיו, כשעל כל חג הוא מכבד את היהודי בסטירת לחי: "מוחרם, יום הולדת הנביא מוחמד, לילת אל אסרא ואלמערג', עיד אלפטר, עיד אלאדחה". לאחר חמש סטירות נגמרו החגים.

היהודי סבל בשקט את הסטירות, ואמר למוסלמי: "עכשיו אתה"!

תפס היהודי את זקנו של יריבו בחוזקה, והחל למנות: "חג הפסח – שבעה ימים, שבע סטירות. לג בעומר. חג שבועות. ראש השנה – יומיים. יום כיפור. סוכות שבע סטירות, שמחת תורה עוד סטירה. חנוכה – שמונה ימים. ט"ו בשבט. פורים – יומיים. 12 ראשי חודשים בשנה – 12 סטירות, בשנה מעוברת עוד סטירה, ועוד סטירה בשביל פורים קטן..."

"עזוב אותי"! נאנק המוסלמי. "בסדר, יש לכם יותר חגים"...

- "עוד לא גמרתי"! השיב לו היהודי, כשהוא מהדק את אחיזתו בזקן יריבו, וממשיך להחטיף לו סטירות מצלצלות בלי סוף: "שבת נכנסת – שבת יוצאת, שבת נכנסת – שבת יוצאת"...

*

יש איזו תחושה בקרב גויים דתיים, שהחיים היהודיים הם כביכול לא מספיק רוחניים. בעיניהם – הרוחניות המושלמת היא פרישות מוחלטת מהחיים הארציים: לא להתחתן, לצום או לפחות שלא לאכול טוב, התבודדות וכן הלאה.

ואילו תורת ישראל בכלל לא דורשת דברים כאלו מהיהודים, הפוך – היא מחייבת אותנו לאכול וליהנות בחגים, וכל הזמן לשמוח. עד כדי כך שאם לא עושים את המצוות בשמחה, אז כתובות בתורה כל מיני קללות נוראות שבאות "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"...חייבים לשמוח!!!

*

לפני כאלף ומאתיים שנה, בגבול רוסיה-פולין של היום, הייתה ממלכה קסומה, ושמה כּוֹזָר. מלך כוזר חיפש את הדת האמיתית, ולשם כך הוא הזמין לפניו פילוסוף, קאדי מוסלמי, כומר נוצרי ורב יהודי. הוא שאל את כל אחד מהם שאלות על אמונתו, והשתכנע שהאמת נמצאת אך ורק אצל היהודים.

מכאן ואילך, התפתח דיון ארוך ומרתק על אמונת היהודים, האלוקים, התורה והמצוות. סיכומו של הדיון נמצא בספר "הכוזרי" שחיבר רבי יהודה הלוי.

בין היתר, שאל מלך כוזר את הרב היהודי:

"לפי דבריך, שרק אתם קרובים באמת אל האלוקים – צריכים היו להמצא בקרבכם עובדי אלוה מתוך פרישות ונזירות, יותר מאשר בקרב עמים אחרים"?...

ענה לו הרב:

"התורה האלוקית, לא מעבידה אותנו בסיגופים ועינויי הגוף. אלא, היא מלמדת אותנו את המדה הנכונה, איך להיות מאוזנים בחיים. התורה מצווה עלינו לתת לכל כח מכחות הנפש והגוף, את החלק המגיע לו בצדק, בלי לבכר את הכח האחד על פני האחרים, כי העדפת הכח האחד מביאה להזנחת כח אחר.

לדוגמא: אדם שבהתנהגותו נוטה לצד כח התאוה, נחלש בו כח המחשבה. וכך גם להיפך, מי שמשקיע את עצמו במחשבות, נחלשות אצלו התאוות. וכך, כל הנוטה לצד אחד, נחלש בו צד אחר.

ולכן, צומות ארוכים, אינם נקראים 'עבודת אלוקים' אצל האדם אשר תאוותיו מועטות וגופו חלש, להיפך – אדם כזה צריך לחזק את גופו, כדי שיתחזק וישוב לאיתנו. כמו כן, אף מיעוט רכישת קניינים, אינו מוגדר 'עבודת אלוקים' אצל מי שהרכישה מזדמנת לו בלי יגיעה, ואינה מבטלת אותו מלמוד החכמה ומן המעשה הטוב, ובמיוחד אם אדם זה מטפל בבנים, או אם בדעתו להוציא ממונו לשם שמים – להיפך, לאיש כזה, ריבוי הרכישה נאה יותר...

כללו של דבר:

יש בתורתנו שלשה יסודות, היראה, האהבה, והשמחה. אתה יכול לבחור להתקרב אל אלוקיך בכל אחת מהן, ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלוקים משמחתך בימי השבתות והמועדים כשתהיה שמחתך בכוונה ולב שלם".

כמובן, שדברים אלו וכל שאר דברי הרב היהודי, עשו רושם גדול על מלך כוזר. סוף הסיפור ידוע – המלך התגייר, כשעימו מתגיירים עוד רבים מבני הממלכה הכוזרית.

*

היהדות היא הדת הכי בריאה לאדם! הכי הכי מאוזנת! אין אנו עובדים את ה' רק מתוך צומות סיגופים ועצבות. אנו עובדים את ה' עוד יותר – מתוך אהבה, ומתוך שמחה! ויותר מכך, עבודת ה' מתוך שמחה היא במדרגה גבוהה יותר מאשר מתוך צום ובכי.

לכן, מובן היטב מדוע יש יותר חגים מאשר צומות.

כעת נוכל לכיוון באמת במה שאנו אומרים בתפילה: "וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה – אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ"...