מידת הכעס: "תרגע אחי, תרגיע"

"מידת הכעס" מגונה מכמה היבטים: התנ"ך וחז"ל מגנים ביותר את הכעס, כמו כן הכעסן פוגע בבריאות גופו, ועל פי הקבלה מחליף נשמתו לנשמה טמאה. מאמר עצבני על מידת הכעס, וישנם גם מספר עצות להנצל מהכעס.

ימים אלו, ימי חודש אלול, הינם ימי חשבון נפש, פשפוש במעשים, וחזרה בתשובה. ובעיקר, עלינו לתקן את מידותינו הרעות, המהוות שורש למעשים רעים רבים, וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה, ז, ג). המידה הרעה הראשית, הנחשבת ל"אבי אבות הטומאה", מאחר וממנה נמשכות מידות רעות רבות, הינה "מידת הכעס". נקדיש החודש את המאמר הראשי למידה רעה זו, אשר "רבים חללים הפילה", כפי שאנו מדווחים השכם והערב בכלי התקשורת, בדבר התוצאות ההרסניות כאשר אדם אינו שולט בכעסו.

תחילה נצטט מספר פסוקים ומאמרי חז"ל בגנות "מידת הכעס": שלמה המלך כותב רבות על רעת מידת הכעס, כגון: "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ", (שם, ז, ט). "טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וָכָעַס", (משלי כא, יט). הגמרא אומרת (נדרים כב,ב): "כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו... משכח תלמודו ומוסיף טיפשות... בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו. (מאחר והאדם מאבד את שיקול דעתו בשעת הכעס, ואין הוא שם לב למעשיו ודיבוריו)". עוד אומרת הגמרא (פסחים סו,ב): "כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו".

הרמב"ם (פ"ב מהלכות דעות ה"ג) כותב דברים חמורים בקשר למידת הכעס: "הכעס מדה רעה היא עד למאד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, [ולא כמו בשאר המידות שיש לנהוג בהן במידה בינונית]. וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו... אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים... ובעלי כעס אין חייהם חיים". מילים חריפות ביותר, המשקפות נאמנה את מהלך חייו של הכעסן – "ובעלי כעס אין חייהם חיים".

הכעסן פוגע בגופו ובנשמתו הקדושה

שלמה המלך אומר (קהלת יא, י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". ואכן, רעת הבשר הנובעת מן הכעס רבה היא. תגובות כמו עייפות, יתר לחץ דם, כאבי ראש, ופריחות בעור, הן חלק ממכלול התגובות הפיזיולוגיות הנגרמות כתוצאה מרגש זה. הכעסן פוגע מאד בבריאות גופו, כפי שהמחקרים מראים, שהכעסנים נוטים יותר לסבול מפרכוסי לב, מחלות לב, ומשבץ מוחי. וכי אחוז התמותה בקרב הכעסנים גבוה יותר.

דברים מבהילים וחמורים ביותר כתבו המקובלים על האדם הכועס. וכמ"ש המקובל האלקי מהרח"ו זצ"ל, תלמיד האר"י זצ"ל, בשם רבו: "מורי ז"ל [=האר"י] היה מקפיד מאד בענין הכעס יותר מכל שאר העבירות, אפילו כשהוא כועס בשביל מצווה... ואמר, שכל עבירה ועבירה פוגמת רק אבר אחד שכנגדה, אבל הכועס פוגם בכל הנשמה כולה, ומחליף אותה לגמרי בנפש שמצד הקליפה... הכועס, כל המצוות הגדולות שעשה, הכל נאבד ממנו לגמרי, לפי שאותה נשמה קדושה שעשתה כל המצוות והמעשים הטובים נתחלפה בנפש טמאה... וגם כשהייתי מלמד תורה את אחי נר"ו, ולא היה מבין כרצוני, והייתי כועס עליו, הזהירני מורי ז"ל והוכיח אותי על כך במאד מאד...". (שער רוח הקודש דף ט ע"א. וכן הוא בזוהר פרשת תצוה, קפב,א).

דרכים לתיקון מידת הכעס

אין ספק שכולם מעוניינים להפטר מרגש קשה זה של הכעס, אך השאלה היא, כיצד עושים זאת? לפניכם מספר עצות מועילות (בקיצור נמרץ):

א. ללמוד בספרי המוסר את רעת וגנות מדת הכעס, ואת מעלת וחשיבות המתגבר על כעסו, כמו המאמרים הנ"ל. אין ספק, שאחרי הפנמת לימוד זה, האדם יקבל כוחות להתגבר על כעסו.

ב. הבה ונתבונן, מדוע האדם כועס? בגלל שקרה לו דבר בניגוד לרצונו, או שאדם אחר פגע בו בצורה כל שהיא. אמנם, כאשר האדם ילמד ויפנים בתודעתו את הכלל הבא: כל מה שקורה לאדם בחייו, עד לפרט האחרון, הרי זה מאיתו יתברך, שהרי אמרו חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". כמו כן כאשר האדם ילמד, שהכל, כולל הדברים שהוא חושב עליהם שהם לרעתו, אינם אלא לטובתו!! החי עם אמונה חזקה כזו - אין מקום לכעס אצלו. הוא חי עם הכלל האומר "מה שה' רוצה אני מרוצה". וההוכחה לכך - בעלי התשובה שבדורנו! תמיד תשמע מכל אחד מהם שגילה את האור בחייו את הדברים הבאים: "אחרי שחזרתי בתשובה למדתי שיש מי שמנהל עבורי את החיים, והכל לטובתי, נהפכתי לאדם אחר לגמרי, רגוע ושליו יותר".

ג. רבותינו לימדונו כלל חשוב: "האדם נפעל על פי פעולותיו". ובסגנון אחר: "המעשים החיצוניים מעוררים את הפנימיים". כלומר, על פי המעשים החיצוניים – כך נקבעים התחושות שבלב. לכן, גם אם כולך מלא עצבים, תנהג כלפי חוץ כאדם רגוע: דבר בקול נמוך, או אל תגיב בכלל (עד שתספור עשר), תתפוס חזק את ידיך שלא לנהוג באלימות. ואז במשך הזמן גם הכעס הפנימי שבך ידעך.