פרשת ויחי: כל אדם ותפקידו בעבודת ה'

התקופות מתחלפות במהירות. כל איש, תפקידו ותקופתו. לפני השואה, היתה תקופה של חיים יהודיים זורמים ושקטים – תקופת יצחק. בשואה עצמה התהפך הגלגל, ובאה תקופה כתקופת שעבוד מצרים... והיום, עם העושר והרווחה הגשמית שבאה יחד עם שממה רוחנית, זו תקופת יעקב במצרים.

הרב אברהם גמליאל, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך B.S.W.. עובד סוציאלי, ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב. בעל תארים אקדמאיים רבים, ומרבה לעסוק בתורת הנפש.

אתר "יהדות נט" שמח להגיש לפניכם בכל שבוע מאמר הגותי על פרשת השבוע, בנושאים חברתיים ונפשיים, מפרי רוחו של הרב אברהם גמליאל.

המאמרים נכתבו ונערכו ע"י בנו, הסופר הרב שמעיה גמליאל.

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה (מז, כח)

אני יהודי פשוט, שומר תורה ומצוות. אבא שלי היה כמובן שומר תורה ומצוות גם הוא, וכך גם הסבא. כך למעשה אני חוליה בשרשרת הדורות הנפלאה, כשאת החיים היהודיים קיבלתי מאבותי, ועלי להעביר אותי לילדי.

אבל בנקודה הזו אני בבעיה גדולה. אני לא רואה את הילדים שלי כממשיכים של אותה מסורת שאני קיבלתי... אני גדלתי בעולם ישן, עטוף בחמימות משפחתית עם מסורת אהובה. אבל הילדים שלי גדלים בעולם טכנולוגי 'מתקדם', קריר ומרוחק... נושאי ההתעניינות של ילדי שונים לגמרי מאלו שהתעניינתי בהם אני כשהייתי בגילם... בכיסיהם טמונים כל מיני מכשירים שאני אפילו לא יודע איך להתעסק איתם, ואילו הם עסוקים בהם כל היום... כשאני הייתי צעיר, דברים כמו תפילה בבית הכנסת או שעת לימוד תורה היוו מקור לעונג וחוויה רוחנית, ואילו ילדי בגיל ההתבגרות מחכים לרגע שהם יסתיימו...

אינני יודע איך להתמודד עם הבעיה הזו. כיצד אגרום לכך שגם ילדי יהיו חוליה ראויה לשמה במירוץ העברת המסורת?... איך מנהלים חיים יהודיים אמיתיים בתוך עולם מודרני חומרני וקורץ?...

אשמח מאד אם תענה לי על שאלתי!... על החתום – יהודי פשוט.

*

בסיומו של חומש בראשית, שמדבר בעיקר על חייהם של האבות – אברהם יצחק ויעקב, כדאי לנו מאד לסקור את כל התמונה ביחד, ברמת מאקרו. לראות בצורה כוללת מה המסר שנותנים לנו שלושת האבות יחד.

והנה, ההתבוננות בסגנון חייהם של האבות, מעלה תמיהה גדולה לנוכח השינויים הגדולים בין כל אחד ואחד.

בואו ונבדוק למי היו חיים קשים מלאי נסיונות, ולמי היו חיים רגועים?...

אברהם אבינו ע"ה מילדות הכיר את בוראו. מאז, היו חייו רצופי מאבקים תמורות וניסים סביב הכרה זו. הוא שיבר צלמי אביו, הושם במאסר לעשר שנים, הושלך לכבשן האש וניצל משם בנס גלוי, מתווכח עם אנשי דורו אודות האמונה ומקרב ועושה נפשות עבורה, גולה לארץ כנען ומשם למצרים, פרעה לוקח את שרה ומקבל מכות קשות בגלל זה, המשך בעוד ועוד טלטלות וניסים עד נסיון העקדה שנעשה לעת זקנתו. כאלה היו חיי אברהם, מלאים נסיונות.

אצל יצחק אבינו לעומת זאת, לא ראינו שום מאורע 'גדול', חוץ מנסיון העקדה שהתרחש בצעירותו ובו מסר יצחק את נפשו עבור הקב"ה, כל חייו – עד סוף מאת ושמונים השנים שחי – היו לכאורה פשוטים ורגילים, על מי מנוחות.

חייו של יעקב אבינו ע"ה היו ג"כ מלאים טלטלות, בדומה לאברהם זקנו. מאז 'גניבת' הברכות ורצונו של עשיו להרגו, נדד יעקב ממקום למקום, נאבק על קיומו ועל זכותו לשאת אשה, אפילו לידת ילדיו – היתה מלאה מתח ומאבקים בין לאה ורחל, השפחות וכו'... הוא מתמודד מול המלאך, מול עשיו, דינה בתו מטומאת ע"י שכם בן חמור, משפחתו נלחמת בכל העיר וכל הערים מסביב [כמבואר במדרשים], בניו שונאים את יוסף בנו אהובו ואז הוא נעלם באיזו שהיא צורה נעלָמה, בנו יהודה שיכל את שני בניו ואז הוא 'מסתבך' עם כלתו תמר, ולבסוף בשנות הרעב נלקחים ממנו בניו שמעון ובנימין. עד נקודה זו, היו לו חיים מלאים נסיונות קשים ומרים. רק בסוף הטוב – הוא יורד למצרים וחי שם עם יוסף בנו האהוב השולט על מצרים, על מי מנוחות, במשך שבע עשרה שנה האחרונות של חייו.

*

התבוננות נוספת, מעלה הבדל חד עד מאד בין הטלטלות שעבר אברהם אבינו ובין אלה שעבר יעקב:

אברהם כל חייו נאבק טולטל והתמודד – סביב עניינים רוחניים נעלים! כמו לדוגמא, הפצת האמונה בה'. הוא מוכן למסור את נפשו בצורה הירואית בכבשן האש עבור אמונה זו. תמיד נעשו לו ניסים גלויים, הוא מנצח את שלשת המלכים הגדולים ביותר באותה תקופה – על ידי זריקת עפר וקש שהופך לחיצים וחרבות, כדי שלא יהיה חילול ה' בלקיחת לוט בשבי, לדוגמא. וכאלה היו כל תמורות חייו.

יעקב, לעומת זאת, נאבק עבור החיים הפשוטים: נס על חייו, עובד כרועה צאן לבן עבור פרנסתו, ומתמודד על רמאויותיו השפלות של לבן. מתמודד על טומאת דינה. עם שנאה בין בניו. הכל דברים חמריים פשוטים. לכאורה – רחוק מאד מאברהם זקנו.

*

לאחר סקירה מקיפה זו, נשאלת השאלה: מה המֶסֶר שנותנת לנו התורה בסיפוריה על תהפוכות התקופות של חיי האבות???...

הביאור בענין הוא כך: מעשה אבות סימן לבנים. האבות קבעו את יסודות עבודת ה' בכל המצבים, העבירו אותם אלינו בירושה – ואנו נדרשים לבצע זאת בחיינו לפי מצבנו.

לכל אחד מהאבות היה תפקיד. כל אחד מהם קנה את צורות עבודת-השם של אבותיו, והוסיף עליהן נדבך חדש משלו, כדי להנחיל לעם ישראל מורשת התמודדות בעבודת ה' בכל הצורות. המצבים שעברו האבות עתידים לחזור על הבנים, והם יידרשו לעבוד בהם את הקב"ה, כמו המורשת שקיבלו מאבותיהם.

כעת, נסביר מהם סוגי עבודת ה' שיסדו האבות לפי מצבם:

אברהם חי חיים "הירואיים". כל כולם על מזבח האמונה. מסירות נפש עבור עצם האמונה בה'. בצורה כזו קל לחיות ולהרגיש ולדבר עם הקב"ה.

יצחק נולד לתוך זה. הוא כבר הוכיח את עצמו בניסיון העקדה. מכאן ואילך הוסיף יצחק נדבך: לחיות עם הקב"ה ולעבדו בלי דברים גדולים והירואיים; בחיי היומיום הפשוטים, האכילה השתיה והשינה, כיצד ניתן בהם ומתוכם לעבוד את הקב"ה. [ולדוגמא – את הברכה לעשיו מבקש הוא לתת מתוך אכילת הציד. את עשיו חיבב כללית בגלל ש"ציד בפיו". עשיו בצידו ובהכנתו מאכלים ליצחק אביו – סייע בידו לעבוד את הקב"ה מתוך החיים הגשמיים.]

יעקב נולד לתוך זה. חי חיים יהודיים בשקט, "איש תם יושב אהלים", כיצחק אביו. מזמן נטילת הבכורה והברכות ואילך התחילה אצלו תקופת חיים חדשה עם תפקיד שונה: לעבוד את הקב"ה מתוך נסיונות חומריים קשים; כשהחומר מושך אותו אליו בעבותות, כשנצרך הוא לברוח על נפשו ולקיים את עצמו ולהתפרנס מרעיית צאנו של הרמאי הגדול, ועוד ועוד כהנה. במצבים קשים כאלה, בחיים כל כך גשמיים, אז לעבוד את ה' – זו דרגה נוספת בסולם.

ובסוף חייו, הורד הוא למצרים. או אז נחשף יעקב וזרעו אל ארץ חומרנית, מלאה כשפים וזימה, ונאלץ לחיות כל העת בתוכה. מעתה, היה קושי הניסיון – לחיים עצמם. דוקא הטובה שבחיים הגשמיים, מפריעה היא לחיים הרוחניים; חיים של ניסיון קשה.

ויעקב יודע איך להתמודד גם עם חיים במצרים: "ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה" – לפתוח שם ישיבה. ישיבה שהמשיכה להתקיים אפילו בזמן הכבדת עול השעבוד הקשה אשר עבדו שם בפרך; אמרו חז"ל "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו". סגולת לימוד התורה עומדת לעם ישראל כתריס בפני עולם חומרי מהנה וקורץ, כמו גם בפני שעבוד מפרך.

*

זוהי מורשתם של האבות לעם ישראל. "מעשה אבות – סימן לבנים": עם ישראל קיבל בטבע את תכונותיהם של האבות, וידע לחיות עם הקב"ה בכל התקופות ובכל מצב.

בכל הדורות מסרו אבותינו את נפשם עבור האמונה בה'. עם ישראל תמיד היה נושא הדגל ומפיץ הרעיון של האמונה בא-ל אחד. תכונות שירש מאברהם אבינו.

ותמיד חי עם ישראל חיים יהודיים מפכים וזורמים, חיים יהודיים שלא נעצרים לרגע, עבודת ה' באוכל – עם ברכות הנהנין, בשתיה, בשינה עם ברכת המפיל ו"מודה אני" וכן הלאה. צורת חיים זו ירש עם ישראל מיצחק אבינו.

ובכל התקופות, גם בתקופות הגלות הקשות ביותר שבהן נגזרו גזירות איומות ביותר, לא נח עם ישראל מלעבוד את ה'. ירושה שירש מיעקב אבינו ומזרעו במצרים.

*

לכל אחד מאיתנו יש תפקיד. כל אחד – בכל דור – נולד לתוך תקופת חיים המתאימה לתפקידו הוא. שומה עלינו להתבונן במורשתם של אבותינו. כיצד ניתן למצוא תקופה כמו שלו בחייהם של האבות, ולבדוק כיצד עבדו בה אבותינו את ה'.

גלגל חוזר בעולם. התקופות מתחלפות במהירות. כל איש, תפקידו ותקופתו. לפני השואה, היתה תקופה של חיים יהודיים זורמים ושקטים – תקופת יצחק. היו כאלה רבים מאד שנאלצו לעבוד קשה למחייתם. בשבילם הייתה התקופה – תקופת יעקב. בשואה עצמה התהפך הגלגל, ובאה תקופה כתקופת שעבוד מצרים... והיום, עם העושה והרווחה הגשמית שבאה יחד עם שממה רוחנית, זו תקופת יעקב במצרים.

והתרופה לתקופתנו אנו – "ואת יהודה שלח להורות לפניו גושנה", לפתוח ישיבה. נחזיק בתורה בכל עוז ולא נרפה ממנה, ועי"ז נזכה לעבוד את הקב"ה.