הרב אבנר קוואס: אישה לא שוכחת צרות שעשו לה

ישנה אכסיומה הקיימת בתכונות האישה ואותה לא ניתן לשנות – "היא לא שוכחת צרות שעשו לה!". אתה יכול לומר לה אלף פעמים: "תִּשְתַּנִי כבר!!", וזה לא יעזור לך. הצרות עולות לנגד עיניה בלי שהיא תרצה.

ישנה אכסיומה הקיימת בתכונות האישה ואותה לא ניתן לשנות – "היא לא שוכחת צרות שעשו לה!". אתה יכול לומר לה אלף פעמים: "תִּשְתַּנִי כבר!!", וזה לא יעזור לך. הצרות עולות לנגד עיניה בלי שהיא תרצה. ובעלה חוזר על אותו משפט מפורסם: "יש לך טבע לחזור לעבר... למה את לא מסוגלת לפתוח דף חדש? מה שהיה נגמר, תסתכלי קדימה...".

"שאלו התלמידים את רבי דוסתאי בן רבי ינאי: 'מפני מה לאישה קשה להתפייס ולאיש קל להתפייס?' ענה הרב: 'זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת". מסביר רש"י: "האיש נברא מהעפר, והאישה נבראה מן העצם. שפוך מים (פיוס) על העפר ומיד הוא מתבטל. אבל עצם, גם אם תשפוך עליה כל מים (פיוס) שבעולם היא לא תִּמָחֵה ולא תתבטל'.

לכל אישה יש זיכרון מאד חד וברור להתניות שליליות שעברו עליה במשך החיים. לפעמים הזיכרון שב ועולה לה בצורה מוחשית כמו בהקרנה חוזרת של סרט, ואז היא חשה את הכאב מחדש. הזיכרון שלה כל כך חד, שאפילו אחרי שישים שנה של נישואין, היא יכולה לומר לבעלה: "אתה זוכר מה אמרת לי בשנת 42 כשעמדנו על גשר ווינסטון?". והוא משיב: "אני הייתי אי פעם על גשר ווינסטון?". "כן", היא משיבה, "ולבשת את החולצה האדומה...". היא זוכרת גם את מה שהוא לבש בשעה שהוא אמר את מה שאמר.

בעל יקר! עליך להיזהר מאד בדיבורך, במיוחד בשעת מריבה. כי על כל מילה לא יפה שאמרת לה, נפתח לך תיק פלילי. והתיק עובר למדור, ומהמדור לארכיב, ומהארכיב לגנזך. כל שבועיים בערך התיק הזה עולה לפניה לדיון משמעתי, ויחד איתו הרבה 'שחור'. ואז היא מתחילה לומר את המילים הידועות: "מיום שהכרתי אותך אני חיה בחושך, יום טוב אחד לא היה לי איתך, מאז החתונה אני סובלת...". והוא עונה לה: "די, מספיק, אל תחזרי לעבר, כבר השלמנו...". ידידי היקר, אשתך לא השלימה איתך לגמרי, זה אתה שהשלמת עם עצמך.

דוגמא קלאסית לכך: זוג שהתקוטטו ותוך כדי הקטטה הוא אמר לה מילה שאי אפשר לכותבה... והיא פרצה בבכי... הוא הרגיש שהוא עשה טעות קשה. למחרת, הוא הלך וקנה לה מכונית ספורט חדשה, ועל השמשה האחורית הוא כתב לה סטיקר ענק: 'סליחה'. קוראים יקרים, אתם חושבים שהיא תסלח ותשכח את המילה? לפי הבנתו הוא כבר השלים איתה, ומבחינתו התקרית הסתיימה... חמש שנים עברו מאז קניית המכונית. יום בהיר אחד, היא הגיעה לרמזור, האור התחלף מצהוב לאדום. ומיד כשזה קרה, המילה שהוא אמר לה עלתה לפניה... היא פרצה שוב בבכי ואמרה לעצמה: "איך הוא יכול היה לומר לי מילה כזו? איך זה בכלל יצא לו מהפה?". גברת, את מחזיקה מכונית ספורט! כתוב מאחור: 'סליחה'... קשה לה לשכוח!

למה לאישה כל כך קשה לשכוח? נסביר זאת במשל: הגוף נשרט. כדי שהבשר יתאחה והפצע יגליד מדביקים עליו פלסטר. וכשהבשר מבריא, לא נשאר שום רושם מהשריטה, והכל עבר. לעומת זאת, הנשמה, 'שמקבלת שריטה' מפגיעה או העלבה, האם יש פלסטר שיכול לאחות את הפצע שנוצר? האם אפשר לתפור את הפציעה? הרי הפצע ישאר פתוח זמן רב. האיש, הוא יותר 'גוף' – מעטפת. והאישה, היא יותר 'נשמה' כלומר פנימית. מכיוון שהוא מחוספס ופחות רגיש, העלבונות והפגיעות עוברות לו הרבה יותר בקלות ונשכחות מהר. אך לאישה, שהיא יותר עדינה ורגישה, יידרש זמן ארוך ומאמצי פיוס רבים כדי 'להשכיח' לה את העבר, ולמחוק לגמרי את הפגיעה.

מתוך הספר בכתב יד "ביחד", להרב אבנר קוואס, שיצא לאור בקרוב.