איבדתי היום חברה, מישהי שהייתה בתחילה האויבת שלי.

חוה לאה בת פייבל השיבה את נשמתה ליוצרה. ואני כבר מתגעגעת אליה.

החברות הבלתי סבירה שלנו התחילה לפני חמש שנים. התכוננו לעבור דירה בתוך ארה"ב, ומיד נוצר בינינו מתח, למרות שעדיין בכלל לא פגשתי את השכנה החדשה שלי. היא כל הזמן התקשרה לפיקוח העירוני ולאחראי על קומפלקס הדירות כדי להלשין שהדשא שלנו לא מכוסח מספיק או שלא בתדירות מספקת. או שאולי הצַבָּעים השאירו פחית שתייה בחניה. בכל בוקר חיכה לנו מכתב חדש וסיוט חדש. האם כך מקבלים את פניו של כל מי שמגיע לשכונה?

יום המעבר הגיע, שכנתי החדשה שגרה מולנו, אישה באמצע שנות השבעים לחייה הציגה את עצמה. "שלום, אני השכנה שלכם, אנחנו לא שמחים שחרדים משתלטים על השכונה, אנחנו יהודים רפורמים. שלא תעזו אפילו להעלות בדעתכם להשפיע עלינו!"

היא השאירה אותי עם פה פעור עד לרצפה.

זאת הייתה רק ההתחלה. בכל פעם שכדור התגלגל לחצר שלה, היא הייתה מתקשרת למשטרה, כך שהילדים נאלצו לשחק ברחוב. בעיר האמריקאית שלנו יש חוק עזר עירוני עתיק ונשכח שבדרך כלל לא אוכפים, שאוסר לשחק עם כדור ברחוב. נחשו מי דאגה שיתחילו לאכוף אותו?

חיינו בפחד מתמיד מהאישה הזאת, שאנחנו אף פעם לא יודעים איזו בשורה יישא בפיו יום המחר.

בעלי, שהוא הרבה יותר נחמד והרבה יותר שקול ממני, העלה אסטרטגיית הגנה: בואי נציף אותה בחסד!

אתה צוחק! חשבתי.

"תשלחי לה פרחים לשבת", הציע בעלי, "אבל תעשי משלוח כי אם היא תתפוס אותך בשטח שלה..."

וכך התחלנו לשלוח לה משלוח מנות לפורים, הזמנו אותה לחתונה של הבת שלנו ולבר מצווה של הבן. היא מעולם לא השתתפה באירועים חרדיים קודם והיו לה המון שאלות, שדרשו המון תשובות. היא מאד התפעלה מהמשמעות של כל הדברים ומזה שלכל דבר יש משמעות. ריגש אותה לראות איך בשבילנו היהדות היא דרך חיים, בשמחות, באבל ואפילו בסדר הפעולות שלנו כשאנחנו קמים בבוקר.

זמן קצר אחר כך, היא חלתה. היא השאירה לנו הודעה בתא הקולי: "אני חולה ונמצאת בבית החולים, אין לי מושג למי עוד אני יכולה להתקשר, חשבתי שאולי תרצו לבוא לבקר."

באמת? את רוצה שאני... אבקר אותך?

אז ביקרתי אותה. הלכתי לבקר אותה כמה פעמים עד שהיא חזרה הביתה.

כשהשכנה שלנו הייתה מאושפזת, רב בית החולים השאיר ליד מיטתה כמה ספרים בכל מני נושאים יהודיים. חלקם היו מסובכים והיא ביקשה ממני להסביר לה את המושגים השונים.

כשהיא חזרה הביתה, הייתי מנסה להגיע אליה בכל יום, להביא לה קצת אוכל ולעודד אותה מעט, אבל היא רצתה שאני אסביר לה את הרעיונות שהיו כתובים בספרים שהיא קיבלה.

זה הגיע לנקודה, שאם לא יכולתי להגיע אליה יום אחד, הייתה מחכה לי הודעה במשיבון, "איפה היית? אני צריכה את מנת התורה שלי".

למדנו את פרשת השבוע ואת השיעורים הנפלאים הנלווים אליה, שוחחנו על תכלית החיים, חיים לאחר המוות, טעמי המצוות, למדנו על משמעותן של התפילות השונות, על החגים ועל כל שאלה שעלתה בליבה.

כשהיא הבריאה, היינו מזמינים את בעלה ואותה לסעודות השבת, "הילדים שלכם יושבים אתכם לסעודה שלוש שעות בכל שבוע?" היא שאלה בתדהמה. "הם שרים וצוחקים יחד כל שבוע? בן השש שלך יודע את הפרשה בכל שבוע?"

הסברתי שהסוד טמון בשבת עצמה.

השכנה שלנו הפכה לאורחת קבועה בביתנו בכל ערב שבת, היא הייתה מגיעה בזמן כדי להדליק נרות יחד איתי וללמוד את פרשת השבוע.

הייתי לוקחת אותה לכל מיני שיעורי תורה בשכונה שחשבתי שעשויים לעניין אותה.

הרבה פעמים היא הייתה באה לשבת במטבח שלי ביום חמישי כדי להריח ולטעום מהאוכל שהכנתי לכבוד שבת תוך כדי שיחה על כל מיני רעיונות פילוסופיים.

החברה החדשה שלי לא הותירה אבן על אבן, מעולם לא הייתה לה שאלה שהיא לא שאלה.

היא כבר לא התקשרה למשטרה כדי להלשין על הילדים שלי שהפכו להיות "הנכדים המאומצים" שלה.

"מה הבת שלך לובשת השבוע לכבוד שבת? הבן שלך לא מסיים את הלימודים בתיכון החודש? הגדולה שלך לא מוכנה לשידוך בזמן הקרוב?"

זהו סיפורה של חברתי שדיברה עם אלוקים בכל יום. החברה שלי שחיפשה איך לעזור לאחרים, לעודד את כל מי שהיא פגשה, לעורר אותם לחשוב על המטרה הנעלה יותר שלשמה הם נבראו.

חברתי שחלתה ואמרה שהיא רואה את יד האלוקים מלווה אותה בכל רגע.

חברתי שחלתה ולא יכלה עוד להחזיק מעמד.

אמרנו יחד קריאת שמע כשהיא כבר לא הייתה מסוגלת כמעט לדבר.

חברתי, אני אתגעגע להודעות שלך במשיבון ולביקורים שלך בלילות שבת.

התאמצת כל כך ללמוד כדי להשלים את כל השנים בהן לא ידעת. וכעת את יודעת. עכשיו הכל ברור לך.

לעולם אעריך את כל הפעמים בהן אתגרת אותי להיות האני הטובה יותר של עצמי. ללמוד טוב יותר, להתכונן טוב יותר, לחקור טוב יותר כדי להרוות את צימאונך ליהדות.

כשהתחלנו, לא הבנת שסופם של החיים האלה הוא התחלה של משהו אחר, בעולם גבוה יותר. עכשיו את יודעת.

אולי יש לכם שכנים, חברים בעבודה או קרובים שמגלים אנטגוניזם כלפי היהדות ושומרי מצוותיה. בואו נסתכל מעבר לכעס ונושיט יד זה לזה.

ויהיה זה לעילוי נשמתה של חוה לאה בת פייבל,

חברתי.

מקור: אתר "אש התורה"

למה  להיות לבד? מחפש/ת בן/בת זוג? "אין ייאוש בעולם", לחצו כאן לאתר ההיכרויות  הגדול ביותר למטרת נישואין בלבד, ותקבלו אלפי הצעות. בעזרת השם עוד השנה  תעמדו תחת החופה. ההרשמה חינם !!