לכבוד ט"ו בשבט, הבה ונעקוב אחר מצב החקלאות בארצנו הקדושה במהלך ההיסטוריה, ונגלה דברים מדהימים!

ארץ ישראל זכתה לתוארי שפע רבים, כעטרה לראשה הוא התואר הממצה: "ארץ זבת חלב ודבש". (שמות ג,ח). עוד בטרם נכבשה הארץ על ידי בני ישראל הבטיחה התורה: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה... לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ". (דברים ח ז-ט).

ואכן, הבטחה זו קוימה במלואה: ספרי הנביאים והתלמוד מעידים על השפע בארץ, על חקלאותה הפורחת והמשגשגת, וצמחייתה הרעננה שכיסתה אותה, בתקופות הבית הראשון והשני. הנה כמה ציטוטים מן התלמוד: "אמר רבי יוחנן. זכורני, כשהיה תינוק בוצע חרוב – נמשך חוט של דבש על שתי זרועותיו". (בבא בתרא צא). "רמי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק, ראה עיזים שאוכלות תאנים, והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העיזים, ומתערבים זה בזה, אמר, זהו "זבת חלב ודבש". (כתובות קיא).

יוסף פלביוס מעניק לנו תמונה תוססת מן העושר החקלאי של ארץ ישראל, בתקופת בית שני טרם עלה עליה הכורת הרומי: "...כי כולה ארץ דשנה ואדמת מרעה, וגם עצים שונים צומחים בה, ועושר תנובת הארץ מושך את לב האנשים הרחוקים מאהבת עבודת האדמה. וכל הארץ נזרעה בידי יושביה, ולא נמצא בה אף חבל שומם אחד. ובגלל ברכת האדמה הטובה, ערי הגליל רבות, והמון כפרים מלאים באדם, וגם מספר יושבי הקטן שבכפרים הוא חמשה עשר אלף...". (מלחמת היהודים עם הרומאים, חלק ג). במקומות אחרים בספרו מרחיב פלביוס עוד, ומתאר את פוריותם של חבלי הארץ השונים. דבריו חופפים את עדויות התלמוד הנ"ל.

המהפך – שממה!

והנה מהפך!! הארץ נכבשה בידי הרומאים, בית המקדש השני חרב, העם הוגלה, ומאז – שממה! שממה במשך אלפיים שנה. שממה פתאומית ומוזרה, עליה יש עדויות לרוב מפי יהודים ושאינם יהודים: ההיסטוריון הגרמני מינטער מתאר את שהתרחש מיד לאחר חורבן הבית השני: "עתה (אחרי נפילת ביתר) בא הכל תחת עול רומא, אבל פלסטינה הייתה לתל שממה...". והשממה נמשכה תקופה ארוכה, כפי שתיאר רבי משה בן נחמן (הרמב"ן), באגרתו משנת ה'כ"ז לבריאת העולם (1267 למניינם), את אשר ראו עיניו בארץ: "...ומה אגיד לכם בעניין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השיממון. וכללו של דבר, כל הקדוש – חרב יותר מחברו. ירושלים יותר מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל...".

תמונה דומה מתאר מארק טווין, הסופר האמריקני המפורסם, אשר ביקר בארץ רק לפני כ-120 שנה. הוא עבר בה בחברת צליינים נוספים לאורכה ולרוחבה, ואת התרשמותו חקק בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש". הנה קטעים מדבריו: "...ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואָבֵל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך לא ראינו נפש חיה. בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח, אפילו הזית והצבר אותם ידידים של אדמה זיבורית (=מסוג גרוע) כמעט אין בארץ... ארץ ישראל יושבת בשק ואפר, מרחף עליה כישופה של קללה, ששדפה את שדותיה, ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה...".

הפלא הגדול!

אנו עומדים איפוא בפני חזיון מרתק: כל עוד עם ישראל בארצו – ארץ ישראל טובה, כוחה עמה, מלבלבת ופורחת. לעומת זאת, בתקופה שעם ישראל אינו על אדמתו – האדמה מכריזה על שביתה, הופכת למדבר, ומתנהגת כארץ צייה מדברית. ולאחר שביתה כה ארוכה שוב מהפך: יהודים חוזרים לא"י במאה הנוכחית, וארץ ישראל חוזרת גם היא לעצמה. אחרי כאלפיים שנות שממה, שוב היא הופכת את עורה ומכירה את בעליה האמיתיים, להם חיכתה זמן כה רב. אנו בעצמנו עדים, כי בתוך דור אחד עברה הארץ מהפך לא יאומן, מארץ ריקה ושוממה, מלאה בביצות, הפכה היא לארץ מוריקה ופורחת. יבולים ותנובות שיא בהרבה ענפים, פטנטים חקלאיים בין לאומיים, ועוד.

האדמה חוזרת ונותנת פירותיה, אך היא מעניקה זאת לתושביה היהודים בלבד! הידעתם מדוע נקרא "הקו הירוק" בשם זה? משום שכל מי שהיה צופה מן הגובה על שטחי ארץ ישראל היה מבחין בדבר משונה: מצדו היהודי של הגבול -  השדות מוריקים, פורחים ומלבלבים. ואילו בצדו השני של הגבול, שדות הערבים שוממים וחרבים... אין זו בדיחה, אלא אמת לאמיתה! כמו כן, לאחר גירוש היהודים מגוש קטיף, קיבלו הערבים לידם חממות מתקדמות השוות הון רב, המשמשות לגידול עלים (חסה, כרוב וכדומה) ללא חרקים. אך הם לא הצליחו להשתמש בזה, והמערכות יצאו מכלל שימוש בידיהם!! מרוב תסכול המציאו הערבים, כביכול "הם" חיבלו במערכות בכוונה תחילה, כדי שלא ליהנות מרכוש היהודים... בדיחה יפה!

והנה, כדי שחבל ארץ יהפך למקום שממה, עליו למלא אחר שני תנאי יסוד: א. אקלימו חייב להיות מדברי, הקרקע מלחה ובלתי ראויה לזריעה, ואף מים לא ימצא בה. ב. עליה להיות ריקה מבני אדם. שכן ארץ שאין בה אדם, אבל אדמתה פורייה ואקלימה נוח, תגדל מאליה יערות וצמחייה רבה, ובעלי החיים יגרשו מתוכה את השממה. וכן, ארץ מדברית באקלימה, אם עדיין מתיישבים עליה בני אדם, בכוחו של האדם המתיישב בה לגרש את השממה ולהפריחה. אך ארץ ישראל מעולם לא מילאה אחר אף אחד מתנאים אלו, גם בימי שממונה! אקלימה ממוזג היה תמיד, ואף אדמה נשארה פורייה. "מאז תקופת התנ"ך לא השתנה אקלים הארץ. הקרקע עדיין מלאה כח...". (התרבות החקלאית הערבית המסורתית, בהסתמך על רשמי סיור של א. ו. שולץ 1851). כמו כן, מעולם לא הייתה ארץ ישראל ריקה מאדם. גם בתקופותיה הקשות נותרו בה תושבים. אם כן, מתוך תהפוכות האדמה עולה תמיהה ענקית: מדוע?! מה פשר התופעה העלומה הזו?!

פתרון התעלומה

תופעה מוזרה זו נובעת מכוחו של פסוק אחד בתורה! המציאות הגיאוגרפית והחקלאית הרכינה בפניו ראש, ודאגה במשך אלפי שנים שאמיתותו תישמר ושלא יוכחש - "והשימותי אני את הארץ, 'ושממו עליה אויביכם' היושבים בה" (ויקרא כו, לב). ומבאר המדרש (תורת כהנים שם) פסוק זה כך: "שלא יהיו ישראל אומרים: 'הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח'. לכך נאמר "ושממו עליה אויביכם היושבים בה" - זה האויבים הבאים אחריכם, [ש]לא ימצאו עליה נחת רוח". פסוק זה הוא אחד מהפסוקים במסכת שלימה של קללות, שהתורה מזהירה שעלולות להתקיים אם תהיה סטייה מחוקי התורה ומצוותיה – עזיבת הארץ והליכה לגלות. והתורה מוסרת לנו יחד עם זאת גם בשורה טובה - שבמשך שנות הגלות הארוכות תשקע הארץ בשיממון ובייאוש, ולא תיתן פריה לאויבי ישראל, עד שוב בניה אליה באחרית הימים!

בעצם, במעשה זה הארץ מכריזה, שעם ישראל הינם הבעלים היחידים על הארץ, ושהיא מחכה לבעליה האמיתיים!! ואכן, פרופסור סיר ג'ון ויליאם דוסון כתב בשנת 1,888 כדברים הבאים: "עד היום הזה לא הצליחה שום אומה להתבסס כאומה בארץ ישראל. שום אחדות לאומית ושום רוח לאומית לא קנו להם אחיזה שם. אותו ערב רב של שבטים מדולדלים שישבו בה - החזיקו בה רק כאריסים סתם, כבעלים ארעיים, שכפי שנראה בעליל הם מחכים לאלה הזכאים לבעלות קבע על האדמה".

הנבואה שהתגשמה מוכיחה את אמיתות התורה

אנו חיים אלפי שנים לאחר כתיבת הפסוק הנ"ל, וכשאנו צופים מנקודת התצפית של דורנו על התהליך כולו: תהליך היישוב הפורח בימי בית ראשון ושני, תהליך החורבן והשממה, והפריחה המחודשת רק בימינו ודווקא על ידי בני ישראל, איננו יכולים להתעלם מן החיזוי המדויק של התהליך המופלא הגלום בפסוק הנ"ל, המעיד בעוצמה על מקורו האלוקי, עם כל המסקנות המתבקשות מכך!!!

את כל המאמר הנ"ל מסכם הרמב"ן (ויקרא כו,לב) בכמה משפטים: "מה שאמר בכאן 'ושממו עליה אויביכם' היא בשורה טובה, מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו: כי לא תמצא בכל הישוב [העולם], ארץ אשר הייתה טובה ורחבה, ואשר הייתה נושבת [מיושבת] מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל ידם".

ומה לגבי העתיד? הגמרא (סנהדרין צח) אומרת, שכאשר ארץ ישראל תחזור ליתן פירותיה, זהו הסימן הגלוי ביותר שקץ הגלות הגיע, וזמן הגאולה קרב ובא. הגמרא למדה כן מהפסוק: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". (יחזקאל לו, ח). הנביא פונה אל "הרי ישראל" ומכריז אליהם: עם ישראל חוזר אליכם, תפרחו והוציאו פירותיכם! ארץ ישראל "פותחת את פיה" ומבשרת לנו על הגאולה הקרובה! (המאמר ערוך על פי הספר מסילות אל האמונה, להרב יוסף גבאי, ח"א עמ' 163, לרכישת הספר צלצלו 02-5375051).

 לחץ למטה על התגית "נבואות שהתגשמו" כדי לקרוא את כל המאמרים ב"פרויקט נבואות שהתגשמו".