לאן נעלמה השמחה?

אנו רואים בדורינו תופעה פרדוכסלית. מחד, תנאי חיינו הוקלו לאין ערוך. מאידך, שמחת החיים ירדה פלאים. והשאלה זועקת: למה? באמת למה? מדריך להצלחה בקניית השמחה בחיינו.

אנו רואים בדורינו תופעה פרדוכסלית. מחד, תנאי חיינו הוקלו לאין ערוך לעומת הדורות הקודמים, אין צורך לילך לבאר כדי לשאוב את המים, אף אין צורך לחטוב עצים ולהכין פחמים כדי לבשל, מכשירים אלקטרוניים רבים מקילים על חיינו, דוגמת, מכונת הכביסה והמייבש, המכונית והמטוס, וכו', וכו'. מאידך, שמחת החיים ירדה פלאים, חסרה לנו את שמחת החיים של בני הדור הקודם, של הסבות והסבתות שלנו.

והשאלה זועקת: למה? באמת למה?

בקריאת מגילת אסתר אנו פוגשים את דמותו של המן הרשע, הבה וננתח את מהלכי נפשו. היו לו להמן כמעט את כל רצונותיו מלבד דבר פעוט, המלך גידלו על כל השרים, וכל תושבי 127 מדינות המלך אחשורוש היו כורעים ומשתחווים להמן, מלבד יהודי אחד בשם מרדכי אשר לא כרע ולא השתחווה להמן, מה הרגשתו של המן? שיש לו 99% ורק חסר לו אחוז אחד?? לא ולא!! הוא מכריז בקול גדול "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי", הוא הרגיש שאין לו כלום.

נמצינו למדים, שמידת השמחה איננה תלויה בדברים שיש לאדם או בגודל רכושו של האדם, אלא מידת השמחה תלויה בכך שהאדם יודע להבחין באותם דברים שיש לו, להתמקד בהם, ולשמוח בחלקו. עלינו לפקוח עיניים ולראות את כל הטוב שהשם העניק לנו: בריאות הגוף והנפש, משפחה חמה, אישה/בעל וילדים, דירה וריהוט, אוכל בשפע, וכו' וכו', להתמקד בזה, אז ורק אז תבוא השמחה לליבנו. "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (משנה באבות).

לאור האמור מובן מאליו שתנאי החיים הקלים שלנו אינם ערובה ל"שמחת חיים". כפי שלמדנו ששמחה תלויה אך ורק בכך שהאדם "שמח בחלקו", ופה בדיוק בעיית דורינו, מידת "השמח בחלקו" נעלמה ממחוזותינו, בין היתר בגלל משרדי הפרסום למיניהם אשר דואגים להבליט ולנקר עיניים עם כל השפע היקר והנוצץ שיש בעולם. מסתובב אדם ברחוב, באמת יש לו כל טוב, אבל הוא מביט בפרסומות הזועקות "חסר לך זה וזה", והוא מרגיש שאין לו כלום. אם כן, מה הפלא שחסרה לנו השמחה?! כיצד מכשירי החשמל המשוכללים והמתקדמים שיש לנו יעניקו לנו שמחה כאשר כלל איננו שמים לב לקיומם אצלנו??.

ישנה עוד סיבה יותר עמוקה לחוסר השמחה בדורינו.

בספר "מסילת ישרים" למקובל רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) מובא משל. בת מלך התחתנה עם כפרי, הכפרי התאמץ בכל כוחו לשמח ולרצות את אשתו אהובתו. קם בעוד לילה, הכין פיתה מהטאבון, מסק זיתים והכין שמן זית לתפארה, קנה במיטב כספו את הזעתר היקר ביותר, הגיש את כל המאכלים בכלים היקרים ביותר שהיו לו והגיש לאשתו. אבל אשתו לא מרוצה עם הפנים למטה (על הפנים).

"מה לך יקירתי" פונה הכפרי לאשתו "הרי הבאתי לך את הטוב שבמאכלים, למה נפלו פנייך?".

התשובה מובנת מאליה, צרכי בת המלך אינם תואמים כלל את מושגי הכפרי, היא רגילה לרמת חיים שונה לגמרי מהכפרי. בת המלך לעולם לא תהיה מרוצה ממתנות הכפרי.

הנמשל, הנשמה ירדה מגנזי מרומים, כולה רוחנית. הזוהר הקדוש מכנה את הנשמה "חלק אלוה ממעל". כלומר, חלק מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו!! היא "בת המלך", ואנחנו כאותו כפרי מביאים ל"בת המלך" חפצים והנאות גשמיות, ועוד מתפלאים שאין הנשמה שמחה מכך, ותמהים מדוע ירדה השמחה בדורינו?! וכי שייך שהנשמה תהנה מהדברים הגשמיים האלו?! ממכונית יקרה או ממכשירים אלקטרוניים משוכללים?! דברים אלו לא מדברים אליה, זה לא בשבילה!! הנשמה מצפה לאוכל האמיתי שלה שהם התורה המצוות והמעשים טובים.

כיצד נהיה שמחים בחלקינו?