הרב אבנר קוואס: הסוד הגדול לזוגיות נכונה

קוראים יקרים! כל מי שיעשה את השינוי המהפכני הזה בחשיבתו, ויהפוך את עצמו ממקבל לנותן - יהפוך באותו רגע להיות האדם המאושר ביותר בחיי הנישואין • לפעמים אנו רואים במכוני רכב אנשים בוכים על הטרנטה שהם מוכרים. כשאתה שואל אותו: "למה אתה בוכה?". הוא עונה: "השקעתי בה, פינקתי אותה". הוא השקיע במכונית, הוא התאהב בה...

רב אחד שאל פעם את תלמידיו: "דייג אוהב דגים?". "בוודאי...", השיבו התלמידים. הוא חזר ושאל אותם: "אם כן, למה הוא דג אותם וצולה אותם?". התלמידים שתקו... אמר להם הרב: "דייג לא אוהב דגים, דייג אוהב את הכסף שהדגים מכניסים לו... יותר מזה, דייג לא אוהב דגים, דייג רוצה את ההנאה שמתקבלת מהכסף שהדגים מכניסים לו". מסקנה: דייג לא אוהב דגים, דייג אוהב את עצמו... כך בני זוג שאהבתם מבוססת על 'אינטרסים' אישיים, אותם הם מקבלים מבן הזוג, הם אינם אוהבים את בן הזוג, הם אוהבים את עצמם...

אם כן, מהו סוד האהבה? הרב דסלר זצ"ל כותב: "האהבה היא תולדת הנתינה!!". באדם שבו משקיעים - בו מתאהבים. אתה רוצה לאהוב את אשתך, תשקיע בה. את רוצה לאהוב את בעלך, תני לו את הנשמה ואת הלב. אהבה אין פירושה לקבל, אהבה פירושה לתת. נשים רבות חושבות בטעות: 'אם בעלי יפרגן לי, ויעניק לי, ויעריך אותי, אז אני אוהב אותו...', אבל האמת היא, שהיא תאהב את עצמה דרכו! ביום שבו הוא יפסיק את השירות הזה היא כבר לא תסבול אותו. וכן בעלים רבים חושבים בטעות: 'אם היא תכבד אותי, ותטפל בי, ותעניק לי, אני אתאהב בה...', אבל האמת היא שהוא יאהב את עצמו דרכה.

על זה אמרו חז"ל: 'כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה...'. כשאהבתנו תלויה בקבלה מהשני, אין לנו שליטה על זה, ולכן אנו תלויים בדבר. וכשהדבר מפסיק מרגישים אכזבה... 'הנה הוא הפסיק לאהוב אותי...'. אבל, אם אהבתנו תלויה בנתינה שלנו, שנובעת מתוך רצון עצמי, אז היא בשליטתנו, והיא אינה תלויה בדבר, ולכן אין אכזבות. אדרבה, הנותן הכי גדול מקבל הכי הרבה, מכיון שבלהיות נותן יש סיפוק.

שני "אגואיסטים" עומדים מתחת לחופה, עד כה חיפשו הם רק את עצמם. כעת, הם צריכים לעשות שינוי מהפכני בצורת החשיבה, ולחשוב: 'לא התחתנו על מנת לקבל, התחתנו בעיקר על מנת לתת!'. קוראים יקרים! כל מי שיעשה את השינוי המהפכני הזה בחשיבתו, ויהפוך את עצמו ממקבל לנותן - יהפוך באותו רגע להיות האדם המאושר ביותר בחיי הנישואין. לצפות לקבל מהשני זה לא פחות גרוע מלבקש נדבה ברחוב. לעומת זאת, לתת לשני זו הַגָדְלוּת הנפלאה ביותר, ואז מתאהבים ביתר שאת.

תשקיע – תאהב!!

הנוסחה שכתבנו קודם, שה"אהבה היא תולדת הנתינה", נכונה לא רק בזוגיות, אלא גם בשאר שטחי החיים. לפניכם מספר דוגמאות הממחישות תובנה נפלאה זו:

א. לפעמים אנו רואים במכוני רכב אנשים בוכים על הטרנטה שהם מוכרים. כשאתה שואל אותו: "למה אתה בוכה?". הוא עונה: "השקעתי בה, פינקתי אותה, שמתי לה ג'נטים מגנזיום, מראה פנורמית...". הוא השקיע במכונית, הוא התאהב בה... אפשר להתאהב גם בחפצים דוממים...

ב. צָיַּר צִיֵיר שני ציורים, ציור אחד במברשת עבה, וציור שני במכחול של שערה. לאיזה מהציורים הוא יהיה קשור יותר? איזו יצירה הוא יאהב יותר? התשובה ברורה...

ג. פעמים רבות הילד נודניק, מעצבן, מלכלך, בוכה ומפריע... אז מפני מה הורים אוהבים את ילדיהם? מיד כשהוא לומד לדבר הוא מבקש: "במבה, במבה...". כשהוא גדל קצת הוא מבקש: "תנו לי 100 שקל לבזבוזים...". גדל עוד, הוא אומר לאבא: "תן את המפתחות, לקחתי את האוטו". הוא התחתן: "אמא, אשתי חולה, בואי לטפל בילדים...". איך יתכן שהתאהבנו בבן שכזה?! גברת יקרה, אם השכנה שלך הייתה מתנהגת כמו התינוק שלך, כמה זמן היית מחזיקה איתה מעמד?... ישנה שכנה שלפי הדפיקה בדלת והשעה, את יודעת שזאת היא. אבל כדי להרגיע את הסקרנות, את מורידה את הנעלים, והולכת בשקט אל הדלת. ברגע שהצצת מהעינית היא אמרה: "ראיתי אותך... תפתחי". בלית ברירה פתחת את הדלת והשכנה נכנסה. "אפשר לקבל קפה?", היא שואלת. תארי לך, שתוך כדי שתיית הקפה, היא לכלכה את השולחן והכתימה את הספה... הרי היית מוציאה אותה מהבית דרך הסורגים של החלון. אז למה את הבן שלך את ממשיכה לאהוב, למרות שהוא עושה דברים גרועים יותר? התשובה לכך פשוטה, מכיון שאת השקעת ומשקיעה בו את הנשמה.

מתוך הספר "ביחד" להרב אבנר קוואס, שיצא לאור בקרוב.

מידע על הרצאות הרב, רכישת דיסקים והחוברת "ולחתונה" של כבוד הרב, באתר www.kavas.co.il.