פרויקט "ילקוט יוסף": הלכות תפילת הדרך ותפילה לפועלים, ע"פ פסקי רבנו עובדיה יוסף שליט"א

דיני תפילת הדרך ותפילה לפועלים, מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף", לראשון לציון, הרב הראשי לישראל, הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, ע"פ פסקי רבנו עובדיה יוסף שליט"א. (שייך לסימן ק"י בשולחן ערוך). לקריאת הלכות נוספות מתוך הספר "קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף" לחצו למטה על התגית "ילקוט יוסף".

א. בגמרא (ברכות כח:) אמרו: מי שבא בדרך, או שירא שמא יספיקוהו עוברי דרכים, או שאינו יכול להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, יתפלל ג' ברכות ראשונות, ואחר כך יאמר ברכת הביננו לא בימות הגשמים, ולא במוצאי שבת ויום טוב. ואמנם בזמנינו לא שמענו ולא ראינו שמתפללים תפלת הביננו. [משנה ברורה, וכף החיים]. ולפיכך הנוסע ברכבת או במטוס, והגיע זמן תפלה, ויכול להתפלל בכוונה כשהוא יושב, יש לו להעדיף להתפלל תפלת שמונה עשרה בישיבה, ולא יתפלל תפלת הביננו בעמידה. ואם יכול לכוין גם כשהוא עומד בצד, נכון שיעמוד בצד ויתפלל. [ואמנם כבר נתבאר לעיל שאין לארגן מנין לתפלה במטוס, אלא בהסכמת הנוסעים, כדי שלא לגרום לגזל שינה, להם או לתינוקות, וכדומה]. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה א' עמוד א'].

ב. היוצא לדרך יתפלל בזה הלשון: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום, ותסמכנו לשלום, [ואם חוזר בו ביום יוסיף: ותחזירנו לשלום] ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידינו, ותתננו לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו, [כי אתה שומע תפלות עמך ישראל ברחמים] ברוך אתה ה' שומע תפלה". ע"כ. ואמנם אינו חותם בשם ומלכות רק כשנוסע מעיר לעיר, ויש בנסיעתו כשיעור פרסה, שהוא שעה וחומש, [שבעים ושתים דקות], בין ברכבת ובין באוטובוס וברכב פרטי. ואף אם יש בדרך נקודות ישוב ומושבים, גם בזה מנהגינו לברך תפלת הדרך בשם ומלכות, אם נוסע בכביש בינעירוני במשך שעה וחומש. אבל אם נוסע מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא יברך בשם ומלכות. ואם יש בהליכה וחזרה בו ביום שיעור פרסה, מברך בשם ומלכות, אף נסע מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה. אבל אם נסע בלילה כחצי שעה, ולן בעיר אחרת, ולמחרת נסע עוד כשיעור שעה, אין הנסיעות מצטרפות, ויאמר תפלת הדרך בלא שם ומלכות. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה ב].

ג. צריך לומר תפלת הדרך בלשון רבים, ואין אמירת תפלת הדרך בגדר רשות, אלא חיוב גמור. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, תפלה כרך ב' סימן קי הערה ג, עמוד ו'].

ד. המהלך בדרך אם אפשר יעמוד מללכת כאשר מברך תפלת הדרך. אבל אם היה רוכב או נוסע במכונית, אין צריך לירד או לעצור את רכבו, ויכול לומר תפלת הדרך גם בעת שרוכב או נוסע. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב',סימן קי הערה ד, עמוד ז'].

ה. טוב שיעסוק בתורה בדרך, כי אמרו חז"ל המהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה, מתחייב בנפשו. אך הנוהג ברכב לא יעיין בהלכה בעומק העיון, שלא יבוא להטרד ויגיע לידי סכנה ח"ו. אבל שאר הנוסעים מותר להם אף ללמוד בעיון, כפי כוחם. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה ה].

ו. מותר לעשות גורל על ידי פתיחת ספר תנ"ך כדי לדעת אם לצאת לדרך או לא. [ילקו"י שם עמ' ז'].

ז. היוצא לדרך בבוקר ובערב, אומר תפלת הדרך פעם אחת ביום, ואין צריך לכופלה. ואפילו אם ינוח בעיר באמצע היום. אבל אם דעתו ללון בעיר, כשנוסע למחרת צריך לחזור ולברך תפלת הדרך. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה ז, עמוד ח'].

ח. מנהגו של רבינו מאיר מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומר תפלת הדרך אחר יהי רצון, כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים טובים, ותהיה ברכה זו ברכה הסמוכה לחבירתה. ועל פי זה יש נוהגים להסמיך את תפלת הדרך לאיזו ברכה, כגון ברכת אשר יצר, או ברכה על איזה דבר מאכל, [לאחר שיטעם מעט מהמאכל]. אולם אין זה מעיקר ההלכה, אלא ממדת חסידות וזהירות בעלמא. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה ח, עמוד ח'].

ט. יש לברך הברכה הנ"ל לאחר שהחזיק בדרך, ולאחר שיצא מהיישוב. ולכן היוצא מירושלים יכול לברך ברכה זו מיד לאחר שעבר את הכביש העובר ליד בית הקברות, דחשיב כבר כהחזיק בדרך. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה ט, עמוד י'].

י. אם משמיעים במהלך הנסיעה קלטת קטנה מיוחדת שבה תפלת הדרך, אין יוצאים בזה ידי חובת תפלת הדרך, ואין לענות אמן אחר ברכה זו. והדבר מועיל רק כדי שהשומעים יחזרו מלה במלה אחר האומר [בקלטת], אבל בשמיעה לבד מהקלטת אין יוצאים ידי חובה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה י, עמוד י'].

יא. המברך תפלת הדרך ברם קול להוציא ידי חובה את הנוסעים, אם קולו חזק באופן שגם אם יינטל הרם קול ישמעו את ברכתו על ידי התאמצות, שאז מוכח שקולו כן נשמע והרם קול אינו אלא מסייע להגברת הקול, כל השומעים יוצאים ידי חובת הברכה, אם הם מכוונים עליו, והוא מכוין להוציאם. אבל אם בלי הרם קול לא ישמעו את ברכתו כלל, לא יוצאים ידי חובת הברכה בשמיעתה מהרם-קול. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה יא, עמוד יא].

יב. הטס באוירון שיעור שעה ושתים עשרה דקות, יש לו לברך תפלת הדרך בשם ומלכות. וכן אם טס במטוס וחוזר בו ביום, ושהה בטיסה שיעור שעה וחומש, מברך תפלת הדרך בשם ומלכות. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה יב, עמוד יא].

יג. מי שבירך תפלת הדרך, וחבירו שהיה עמו בנסיעה לא שמע את הברכה, ומבקש שיחזור ויברך להוציאו ידי חובה, אין לו לחזור ולברך, דמאחר שיצא ידי חובה, לא אמרינן אף על פי שיצא מוציא רק בברכת המצוות, אבל לא בברכות השבח. ואף על פי שיש חולקים בזה, מכל מקום כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה יג, עמוד יב].

יד. מי שנסע מעיר לעיר שיעור מהלך פרסה ביום אחד, כשעולה לתורה מברך ברכת הגומל. ואם נעשה חולה, באופן שעלה למטה וירד, וגם נסע מעיר לעיר, וגם יצא מבית האסורים, ברכה אחת מועילה לכל. ואין לו לכפול הברכה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סי' קי הע' יד, עמוד יד].

טו. הנפרד מחבירו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה טו, עמוד טו].

טז. הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו'. וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש. ויש שאינם רגילים לומר נוסח זה בכל יום, ולימדו עליהם זכות, שיש להם על מה לסמוך. ומכל מקום טוב ונכון להקפיד לומר תפלה זו בכל יום. ואין בתפלה זו נוסח חתימה. ויוכל לומר תפלה זו בין יושב בין עומד וכמו שיזדמן לו, ולא יחזיר פניו למזרח ולא למערב. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה טז, עמוד טו]

יז. בנוסח הקדיש שאומרים אחר סיום מסכת, [או אחר הקינות בתשעה באב], הנוסח הנכון הוא: דהוא עתיד לחדתא עלמא, ולאחיא מתיא, ולאחאה מתיא, ולשכללא היכלא, ולמפרק חייא, ולמבנה קרתא דירושלם, ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא, ולאתבא פלחנא יקירא דשמיא להדרה וזיוה ויקרה, ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. בחייכון וכו'. [וראה בהערה שם בנוסח היהי רצון שאומרים אחר סיום מסכת]. [ילקוט יוסף מהדורת תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קי הערה יז, עמוד יז].