הרב אבנר קוואס: כבוד לבעל ולאישה, וסיפור לחג הסוכות

ה"חפץ חיים" קרא שוב לאשתו לחצר לראות את הסוכה. אשתו יצאה לחצר, הביטה על הסוכה, חשבה מעט ואמרה: "במחשבה שנייה, נראה לי שהמקום הראשון היה הרבה יותר מוצלח...". בשלב הזה, בעל רגיל היה עושה ממנה קישוט לסוכה, ושואג ללא הפסקה... אבל הרב בלי לומר מילה פירק שוב את הסוכה בנחת, והקים אותה בפעם השלישית במקום הראשון.

נשים לב, שבמילה 'איש' יש את האות 'יוֹד', ובמילה אשה יש את האות 'הֶא'. בגימטריה, האות 'יוֹד' שווה ל- 10, והאות 'הֶא' שווה ל- 5. לאיש יש את ה- 10, ולאשה יש את ה- 5. מהו המסר הטמון כאן? תפקיד האשה לתת לבעלה את ההרגשה שהיא חצי מבעלה במעלה, אם הוא 10 אז היא 5, ואם הוא 100 אז היא 50... כלומר, לתת לו להנהיג את הבית, מתוך תחושת בטחון ועוצמה שהוא יכול להנהיג ומסוגל להוביל את הספינה לחוף מבטחים. (יודגש, היהדות מייחסת לאיש ולאשה מעלה שווה, רק שעל האשה לתת לבעלה הרגשה שהיא חצי ממנו, ולתת לו להנהיג את הבית, על מנת שהבית יתנהל כהוגן).

קורה לפעמים, שזמן מה אחרי החתונה האשה מגלה פתאום שיש פער אינטלקטואלי גדול בינו לבינה. הידע שלה רחב יותר, התארים שהיא רכשה רבים יותר, וגם המשכורת שלה כפולה משל בעלה. באופן טבעי היא מרגישה עליונות, ולעיתים היא מתנשאת, ומשדרת לו ואפילו אומרת לו במילים מפורשות שהוא הרבה פחות ממנה. בית כזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן, וכבר התחילה בו הספירה לאחור... אשה חכמה צריכה לדעת שעליה לתת לבעלה את הכבוד המגיע לו. כלומר, אף על פי שהיא טובה ממנו במספר תחומים, מכל מקום עליה לתת לו את התחושה שהוא המנהיג, ואליו עיניה נשואות.

מצד שני, אסור לאיש לתת לאשה את ההרגשה שהיא פחותה, נמוכה ומושפלת. אדרבא, תפקידו להרים אותה ולשאת אותה מעלה מעלה, לכבד את רצונותיה, ולא לכעוס עליה. הוא צריך לומר לה וגם להמחיש לה שהיא מספר אחד אצלו, והיא האדם החשוב ביותר בחייו. 

לפניכם מעשה הממחיש כיצד יש לרומם ולשמח את האשה, ולשים אותה בראש סדר העדיפויות: עד לפני כ- 80 שנה הנהיג את עם ישראל הרב ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, הידוע בכינויו – 'החפץ חיים'. הרבה ספרים נכתבו על הנהגותיו ומעשיו. הרב היה מחשב את זמנו עד לרמה של שניות, ולמדו ממנו את החשיבות שיש לזמן ולניצולו הנכון. אבל כשהרב היה מגיע לקיום תורה ומצוות, היה לו את כל הזמן שבעולם לקיים את המצוות בהידור. הרב, שהאריך ימים (הוא חי כ- 93 שנה), התאלמן מאשתו הראשונה, ובהיותו כבן 66 הוא נשא את אשתו השנייה. הגיע חג סוכות ראשון עם הרבנית החדשה. הרב כבר היה מבוגר, ולמרות זאת הוא הקים את הסוכה לבד ללא בקשת עזרה, כי למצוות יש לו הרבה זמן... ומי יודע כמה זמן זה ארך. לאחר שהרב סיים את הקמת הסוכה, הוא קרא לרבנית החדשה שתבוא לחצר לראות את הסוכה שהקים. אשתו הביטה על הסוכה ואמרה לו: "ר' ישראל, יפה מאד, אבל למה לא התייעצת איתי קודם? אני חושבת שיותר טוב שהסוכה תעמוד בפינה השנייה של החצר".

נדמיין לעצמנו כיצד היה מגיב אדם רגיל – הוא היה אומר לה: "את לא מבינה שאני כבר 40 שנה בונה כאן את הסוכה?... לא מתאים לך, אז תפרקי... אני לא סולל בונה...". הרב לא אמר דבר, הוא פירק את הסוכה והקים אותה בפינה השנייה כמו שאשתו רצתה. לאחר שסיים את הקמת הסוכה, הוא קרא שוב לאשתו לחצר לראות את הסוכה. אשתו יצאה לחצר, הביטה על הסוכה, חשבה מעט ואמרה: "במחשבה שנייה, נראה לי שהמקום הראשון היה הרבה יותר מוצלח...". בשלב הזה, בעל רגיל היה עושה ממנה קישוט לסוכה, ושואג ללא הפסקה... אבל הרב בלי לומר מילה פירק שוב את הסוכה בנחת, והקים אותה בפעם השלישית במקום הראשון. הוא קרא לאשתו פעם שלישית ושאל אותה: "עכשיו זה בסדר?". "עכשיו זה מושלם...", היא אמרה וחזרה הביתה.

מכאן למדנו, שלשמח את האשה ולגרום לה נחת רוח זה לא פחות חשוב מלבנות סוכה. בעל שדואג שאשתו תהיה מלכה וממלא את בקשותיה, הופך מיד להיות מלך.