ויהי בנסוע הארון: מפגן כח בלוויתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל

בהלוויתו של מרן, מיליוני אנשים הכריזו בקול גדול: "אנחנו קשורים לתורה, ליהדות, ולחכמי ישראל!!! גם אם אנחנו נראים כלפי חוץ רחוקים מתורה, עם קוקו ועגיל, בלבנו פנימה בוערת אש של קדושה!!!". כמו כן, במפגן הכח האדיר הזה, עם ישראל זעק בקול רם "בוז" אחד גדול לתשקורת הישראלית, אשר ניסתה בכל כוחה להשחיר את דמותו מלאת ההוד של מרן זצ"ל.

קרוב למיליון ישראלים, גברים נשים וטף, אשכנזים וספרדים, חילונים דתיים וחרדים, השתתפו בהלווייתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל. בחשבון פשוט, אחד מתוך עשרה ישראלים, ואחד מתוך כל שבעה יהודים, כששמע ביום שני באחת ועשרים בצהריים שהרב עובדיה נפטר, נחפז להגיע כמה שיותר מהר לירושלים. בנוסף למיליון המשתתפים בלוויה היו עוד שני מיליון אנשים שרצו בכל נפשם להגיע, אלא שלא יכלו להגיע בשל סיבות כאלו ואחרות (שמירה על התינוקות בבית, וכדומה). או שלא הצליחו להגיע, עקב הפקקים האדירים והמחסור בכלי תחבורה בזמן הלוויה. נמצא, שרוב העם השתתף בלווית מרן זצ"ל, חלקם באופן פיזי וחלקם בהקשבה לכלי התקשורת השונים.

צריך לזכור: עצרות והפגנות  ענק חילוניות, הן מאורגנות מראש, עם מודעות ואוטובוסים ומטות ערים. ואף כוללות הופעות חינם של זמרים מפורסמים. אבל כאן הכול קרה מעכשיו לעכשיו. ללא שום ארגון מסודר, גל של אהבה קם ועלה לירושלים. למה הם באו?

מפגן כח לאהבת מרן והיהדות

הם באו, כי יחד עם גדלותו הענקית של מרן בתורה, יחד עם זאת שהיה פוסק הלכה אדיר, ולוחם מלחמתה של תורה בעוז וללא חת ומורא, בד בבד הוא היה גם אבא רחום, ענוותן, ואוהב ישראל עצום שאין שני לו. מנהיג אבהי שייזכר עוד אלפי שנים. כזה היה מרן זצוק"ל: מחד, מנהיג עוצמתי תקיף וקובע סדרי עולם. ומאידך, היה אב רחמן, שליטף את נפשות כולנו, והעניק צ'פחות של חיבה לכל יהודי שנכנס להתברך על ידו. כל מדוכדך יצא ממנו בפנים מאירות ושוחקות. עם ישראל חש אהבה זו, והחזיר אהבה למרן, כדברי החכם מכל האדם: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". זו הסיבה, שמיליון איש התאמצו להגיע מכל קצווי הארץ, כדי לזכות בעוד כמה רגעים אחרונים של קירבה לאבא אוהב.

זווית נוספת של הלוויה: בהלוויתו של מרן, מיליוני אנשים הכריזו בקול גדול: "אנחנו קשורים לתורה, ליהדות, ולחכמי ישראל!!! גם אם אנחנו נראים כלפי חוץ רחוקים מתורה, עם קוקו ועגיל, בלבנו פנימה בוערת אש של קדושה!!!". ישנם כאלו שהיו בהלם מהגילוי הזה, אבל הארגונים העוסקים בקירוב והחזרה בתשובה כלל וכלל לא הופתעו מכך. הרי בכל יום, הם פוגשים את אחינו היקרים, הנראים כלפי חוץ כל כך רחוקים מתורת ישראל, אך לאחר שיחה קצרה מתגלה, כי בפנימיותם ובמעשיהם הם קרובים ביותר לתורה ולמצוות. "אל תראוני שאני שחרחורת – ששזפתני השמש".

כמו כן, במפגן הכח האדיר הזה, עם ישראל זעק בקול רם "בוז" אחד גדול לתשקורת הישראלית, אשר ניסתה בכל כוחה להשחיר את דמותו מלאת ההוד של מרן זצ"ל: בכנויי גנאי, הוצאת דברים מהקשרם, ניפוח אמירות חריפות, פרשנות שקרית לדברים, והעלמת צדדים חיוביים בדמותו. המוני בית ישראל, הצביעו ברגליהם שאין הם מאמינים לתשקורת, ונתנו לה סטירת לחי מצלצלת, שעוד יזכרוה שנים רבות... 

הזאבים מייללים

למרבה הפלא, לאחר פטירתו של מרן גם מלאכים רעים אלו עונים אמן בעל כרחם, והם משבחים ומפארים את שמו של מרן. ישנם אפילו בעיתונות החילונית, הקוראים לחשבון נפש והכאה על חטא, בשל עיוות דמותו של הרב עובדיה במשך עשרות שנים. מה באמת עובר עליהם?

התשובה לשאלה הזו קשורה בשאלה אחרת: מדוע באמת התקשורת כל כך השחירה את דמותו של מרן? למה? אז ככה, ראשי הציונות הגו להקים מדינה עם תרבות מערבית חילונית, וכלל לא העלו בדעתם להעלות את הספרדים לארץ, אשר לדעתם הינם גם פרימיטיביים וגם דתיים... אלא שמסובב הסיבות חשב אחרת. לאחר שנרצחו מיליוני אחינו הקדושים הי"ד בשואה האיומה, ועקב חוסר בעולים אירופאים, בלית ברירה הוחלט להעלות את הספרדים לארץ. בד בבד, הם העלו בלבם תוכנית שטנית: נכניס אותם ל"כור היתוך" שיוציא מלבם כל זיק של אמונה, ונהפוך אותם ל"ככל הגויים בית ישראל". נעקור את מסורת המזרח מתרבותם היהודית, וננחיל לילדיהם את התרבות הרעה של המערב הפרוע והפרוץ. הזקנים ישארו בבתי הכנסת וילמדו זוהר וגמרא, ואת הצעירים נעביר את "תכנית ההתנתקות" מן המסורת היהודית.

לצערנו ולבושתנו, נראה היה כי מעשה שטן הצליח, ואכן, ילדי העולים הועברו ל"כור ההיתוך" המערבי, בחינוך "ממלכתי". עד שנדמה היה כי כבר אין כמעט צעירים ספרדים לומדי תורה, מלבד מתי מעט שניצלו בתיבת נוח של הישיבות הקדושות. עד שבא המאור הגדול, מאור ישראל, וחולל מהפך אדיר של תשובה במשך יובל שנים. לנגד עיניהם המשתאות של עוכרי ישראל, קם מחנה ענק של חיילי צבאות ה' אלוקי ישראל, מבני עדות המזרח בפרט ומכל העדות בכלל, ההולכים בדרך ישראל סבא, בשמירת תרבות העולם היהודי המקורי. והזאבים החלו מייללים בזעקות שבר, הם לא יכלו להשלים עם העובדה שמרן הוציא טרפם מבולעם. הם החליטו להשחיר את פני הרועה המציל את עדרו מעדת הטורפים. כל הכתבות והמאמרים היו ממוקדי מטרה עם אינטרס ברור, לשבור את תרבות המזרח הדתית. כעת לאחר פטירתו של מרן, מאחר שאין להם אינטרס להלחם בו, באופן פתאומי הם הפסיקו להשחיר את פניו. דברים אלו אינם פרשנות שלי, האמיצים מביניהם כתבו/אמרו כן בעטם ובקולם, והודו על האמת... (לאור האמור, נדע להתייחס בהתאם לכל דברי הבלע שהושמעו בכלי התקשורת השונים כנגד מרן).

פטירה בשעה טובה

יחסיו של מרן עם חוג חרדי מסוים ורבניו ידעו עליות ומורדות. היו אף תקופות שהם ורבניהם לחמו בגלוי במרן. עילת העילות וסיבת הסיבות סובב, שמרן נפטר בתקופה בה מנהיגי אותו החוג הינם בקשרי ידידות והערכה עם מרן. הערכתם התחזקה למרן במיוחד בתקופה האחרונה, היות והוא נלחם בכל כוחו נגד גזירת הגיוס. והתוצאה הייתה, ש"כבוד גדול עשו לו במותו" - כל החוגים החרדיים, כולל אותו החוג הנ"ל, השתתפו בלווית מרן, ורבניהם אף היו בין הסופדים למרן. כפי שאכן קרה אצל הרמב"ם עליו השלום, והמקובל הרמח"ל עליו השלום, שרבנים גדולים לחמו נגדם בחייהם, שרפו את ספריהם, והחרימו את הרמח"ל. ואילו לאחר פטירתם, כל עם ישראל מזכיר את שמם הנורא בסילודין. וכבר כתב מרן זצ"ל ביומנו האישי, בתקופה שלחמו בו בירושלים, עקב שחלק על הבן איש חי בהלכה, עד ששרפו את ספריו, ומרוב צער מרן הגיע עד לשערי מוות ה' ירחם: "כל אדם גדול קמים לו מתנגדים רבים"...

לקריאת מאמרים, סיפורים, והספדים נוספים על פטירת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, לחצו למטה על התגית "פטירת הרב עובדיה"