סיפורי מופת על שקידתו העצומה של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל בתורה

גדלותו של מרן זצ"ל בתורה, ובקיאותו בעשרות אלפי ספרי הקודש, היא מן המפורסמות. הוא זכה לכך, מאחר שניצל באופן מעורר השתאות את כל זמנו, דקה דקה, שנייה שנייה, ללימוד התורה. לפניכם כמה עובדות מאלפות על התמדתו העצומה של מרן זצ"ל.

גדלותו של מרן זצ"ל בתורה, ובקיאותו בעשרות אלפי ספרי הקודש, היא מן המפורסמות. הוא זכה לכך, מאחר שניצל באופן מעורר השתאות את כל זמנו, דקה דקה, שנייה שנייה, ללימוד התורה. במשך כל ימי חייו לא משה התורה מפיו, וזמנו היה יקר עליו כנפשו ממש. הן בזמן גדולתו, על אף שהיה טרוד בהנהגת הציבור, והן בימי בחרותו, מתוך עניות נוראה. לדוגמא, לאחר נישואיו העוני היה כה רב בביתו, עד שהוא נאלץ לגדל את משפחתו ההולכת וגדלה בחדר קטן כל כך, שלא הייתה אפשרות להכניס לשם גם שולחן וכסאות וגם לפתוח את המיטות בו זמנית. מרן זצ"ל העתיק את משכנו פעמים רבות: ירושלים, מצריים, פתח תקווה, ירושלים, תל אביב, ושוב ירושלים, אך בכל מקום ובכל מצב ניצל את זמנו אך ורק ללימוד התורה ולכתיבת ספריו הרבים. אף בחודשיו האחרונים למד תורה מתוך ייסורים קשים ומרים. לפניכם כמה עובדות מאלפות על התמדתו העצומה של מרן זצ"ל:  

בתלמוד תורה, עת השתובבו חבריו ופרקו את מרצם במשחקים, היה הילד עובדיה יוסף יושב ושוקד על תלמודו. אך הוא לא הסתפק בזאת, רצונו היה שגם אחרים יתעלו בתורה, והיה מושך עמו מדי פעם את אחד החברים מתוך משחקיו, ומעודדו לחזור איתו על הנלמד בכיתה.

בגיל 12 החל מרן ללמוד בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים. במשך 12 שנים רצופות שם לילות כימים ללימוד הש"ס והפוסקים, ולא ביטל מזמנו אפילו שנייה אחת. סיפר מרן זצ"ל, כי את בקיאותו בתנ"ך -אשר היה יודע בעל פה כידוע- רכש בחמש דקות של ההפסקה בין סדר הלימוד לתפילת מנחה... חבריו באותם הימים מספרים, שאף בזמן הארוחות היה מקפיד להביא איתו דף גמרא, והיה לומד בזמן הארוחות. לעיתים תכופות היה עושה סיום מסכת, סיום מיוחד על הלימוד שלמד תוך כדי הארוחות.

ובלכתך בדרך

הגאון הגדול הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, ומרן זצ"ל, היו צועדים רגלית בכל בוקר מביתם שבשכונת בית ישראל אל הישיבה בעיר העתיקה, וגם חוזרים רגלית מהישיבה לביתם. כל הדרך היו הם משננים את לימודם, ובכל יום היו מספיקים לשנן דף גמרא בהלוך ודף גמרא בחזור...

כמו כן מספר הרה"ג שלום כהן שליט"א, ראש ישיבת פורת יוסף: "אני זוכר את מרן זצ"ל בנערותו, הולך בשוק הערבים וגמרא בידו, היה מסתכל כמה שורות בספר, ואחר כך חוזר עליהם בעל פה, שוב מעיין בספר וחוזר על זה בעל פה...".

סיפר לי שכנו של מרן בתקופה שהיה אברך צעיר, שכאשר מרן היה ממתין לאוטובוס (קו 3) הוא היה שקוע בריכוז עצום בספר שבידו, ואף לא היה מרגיש שהאוטובוס הגיע לתחנה. נהגי האוטובוס הכירוהו והיו צופרים לו בהגיעם לתחנה. וגם כשהיה מאכיל את ילדיו, היה מניח ספר פתוח על השיש, מסתכל בספר, ניגש לילדיו להאכיל אותם, שוב רץ לעיין בספר, וממשיך להאכיל את ילדיו.

וכך סיפר מרן בערוב ימיו: "כשהייתי צעיר, הייתי בא כל ליל שבת אחרי התפילה לעשות קידוש. עד שמסדרים ועד שיושבים, היתה לי גמרא ביד והייתי גומר עמוד, שני עמודים, שלושה עמודים, כמה שיכול, בינתיים עד שיגידו 'שלום עליכם' 'אשת חיל מי ימצא', הייתי גומר עמוד ועוד עמוד, גמרות שלמות גמרתי בצורה הזאת".

לימוד לאור הירח

באחד הלילות איחר הנער הרך להגיע לבית הוריו, ולא שמעו בני הבית את דפיקותיו. התיישב הנער על מדרגת החצר, ולאור הלבנה שהייתה במלואה שינן את תלמודו עד לאור הבוקר...

כאשר העוני היה רב בבית, רצה האב שגם בנו עובדיה יעזור לו לפרנס את המשפחה, נתן לו שק סוכר והניחו בשוק למכור את הסוכר. בלילה חזר העילוי עם שק ריק. שאלו אביו: "והיכן הכסף?", ענה הבחור המתמיד: "אני ישבתי ולמדתי, ולא שמתי לב מי בא ולקח את הסוכר". ראה האב שאין בנו עובדיה מתאים לעבודה, עזבו לנפשו והניחו ללמוד תורה כחפצו.

באחד הימים עברה הישיבה ללמוד בבית הכנסת "סילוורה", בגלל פרעות הערבים. בימים טרופים אלו עשו הבחורים לעצמם חופשה ל-10 ימים. אך מרן זצ"ל לא היה אצלו מושג של נופש כלל וכלל בכל ימי חייו, ולכן הוא נשאר לבדו בבית הכנסת, והחל ללמוד בהתמדה רבה מסכת בבא קמא, כאשר חזרו הבחורים מחופשתם, מצאוהו אוחז כבר בדף צ"ט. כך ניצל את זמנו עד שהספיק ללמוד 98 דפי גמרא בימים מועטים...

שבת בספרייה

ביום שישי נהג מרן זצ"ל לקום באשמורת הבוקר כדי להתפלל עם הנץ החמה, לאחר התפילה היה מסתגר בספרייה הממוקמת בבית הכנסת "שושנים לדוד", שבשכונת בית ישראל בירושלים, והיה לומד ספרי שאלות ותשובות (שו"ת) בהלכה ברציפות, במשך כל שעות היום עד לכניסת השבת. גבאי בית הכנסת שחשש שמא יקח הבחור הצעיר מן הספרים יקרי הערך לביתו, סירב להרשות לו לשבת בספרייה שעות רבות כל כך, ורק לאחר הפצרות מרובות נעתר לבקשתו, בתנאי שהוא (הגבאי) ינעל את דלת הספרייה מבחוץ, וסמוך לכניסת השבת יפתח לו את הדלת, כדי שיצא לקבלת שבת ולתפילת ערבית. ביום שישי אחד שכח הגבאי את הבחור היושב ולומד בספרייה, ולא פתח את הדלת בכניסת השבת. באותו יום, היה גם השקדן הצעיר שקוע בתשובה מעניינת, עד שלא הבחין שכבר נכנסה השבת. בנתיים כבר הציבור התפלל ערבית והלך לביתו. כשהבחין הצעיר בכך, החל דופק בחזקה על הדלת במשך שעה ארוכה, עד שקול הדפיקות הגיעו לאוזני השכנים, שהלכו מיד לביתו של הגבאי, שבא במרוצה ופתח את הדלת לעילוי הצעיר, ובפיו בקשת סליחה על כך ששכח לפתוח את הדלת. בעקבות מאורע זה החליטה הנהלת בית הכנסת, שלא לנעול יותר את דלת הספרייה בפני העילוי הצעיר, והותר לו להיכנס לשם בכל עת שיחפוץ.

ספר בהשאלה ליומיים

שח מוכר ספרים בחנות ותיקה לספרי קודש בירושלים: "לפני שנים רבות בא אלי נער צעיר, וביקש ממני ספר יקר ערך שלא היה מצוי כל כך בחנויות הספרים. כששמע את מחירו הגבוה של הספר, וראה שאין בכוחו לשלם מחיר זה, ביקש ממני להשאיל לו את הספר ליומיים, הסכמתי לכך. לאחר יומיים השיב לי את הספר, ומאז היה עושה כן לעתים קרובות, היה משאיל ממני ספרים, ומחזיר אותם כעבור יומיים. פעם אחת כשהחזיר לי את אחד הספרים שאלתיו: "מה אתה כבר יכול לעשות בספר במשך יומיים?". השיב לי אותו הנער: "כיוון שאיני יכול לקנותו, והספר נחוץ לי מאד, ישבתי במשך יומיים אלו ולמדתי את כל הספר בעל פה מתחילתו ועד סופו, עכשיו שהספר מונח בראשי, שוב איני זקוק לספר". סיים אותו מוכר ספרים את סיפורו: "אותו נער לא היה אחר אלא העילוי של ישיבת "פורת יוסף" באותם הימים, אשר לימים נעשה לאחד מגדולי הדור, הלא הוא הגאון מרן רבינו עובדיה יוסף...".

לימוד בזמנים מיוחדים

התמדתו של מרן זצ"ל אינה יודעת זמנים: מעניין לראות בספריו את התאריכים והזמנים לכתיבת התשובות. כך למשל, אנו מוצאים בשו"ת יביע אומר (ח"ז סימן נד) תשובה שנכתבה ב"מוצאי יום הכיפורים תשמ"ח", זמן שכולם עייפים מהצום והתפילות, והולכים לנוח, ומרן זצ"ל ללא ספק היה עייף שבעתיים במוצאי כיפור, כיוון שהיה רגיל להוריד דמעות כנחל בתפילות ווידוי יום הכיפורים, אך הוא לא הלך לנוח, אלא ישב וכתב תשובה בהלכה.

מתוך עיון בפרוטוקולים אשר בבית הדין בפתח תקווה, מהתקופה בה מרן זצ"ל היה חבר בית הדין שם, הבחין הראשון לציון, הרה"ג משה שלמה עמאר שליט"א, שמרן עסק בענייני בית הדין בזמנים לא זמנים. הרב מצא שם פרוטוקול הנושא את התאריך "יום חמישי, י"ג ניסן", בפרוטוקול מתואר, שביום זה הגיעו בני זוג להתגרש. אין ספק, שדיין אחר היה דוחה את הדיון עד לאחר הפסח, שהרי בלילה עורכים בדיקת חמץ, ולמחרת, זה ערב שבת וערב פסח וההכנות רבות. אבל כשהבחין מרן זצ"ל שהעניין דחוף, ויפה שעה אחת קודם לסדר את הגירושין, כתב החלטה בכתב ידו, להזמין למחרת את הצדדים עם העדים לבירור השמות. ואכן למחרת, ערב שבת וערב פסח, הגיע מרן זצ"ל לבדו לבית הדין, ערך הסכם גירושין בין בני הזוג, קיבל את העדים לבירור השמות, וסידר להם את הגט. בהיות ו"הספרא דדיינא" (כותב הפרוטוקולים) לא היה ביום זה, מרן כתב את הפרוטוקול בכתב ידו. מתוך הפרוטוקול נראה, שמרן זצ"ל לא עזב את בית הדין לפני השעה שלש-ארבע אחר הצהריים...

מעניין לעניין באותו עניין נציין, כי פעם בא יהודי בערב חג הפסח בשעות הצהריים לביתו של מרן זצ"ל, בזמן שההכנות רבות לעריכת ליל הסדר וטיפול בילדים, וראהו שקוע בתלמודו, ועשרות ספרים פתוחים לפניו. הגיב אותו האיש בהתפעלות: "איך אפשר ללמוד בשעה כזו?!". נענה מרן והשיב לו: "מה אתה מתפעל ממני? עליך להתפעל מהרבנית, שמוכנה ליטול על עצמה את כל עול הבית, ולאפשר לי ללמוד בלי הפרעה!". שלי ושלכם שלה הוא.

לקריאת מאמרים, סיפורים, והספדים נוספים על פטירת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, לחצו למטה על התגית "פטירת הרב עובדיה"